בתורה לא נתפרש מה היא הגדרת המלאכה האסורה בשבת. חז"ל למדו מסמיכות הפרשיות של מלאכת המשכן שעשו ישראל במדבר לאיסור מלאכה בשבת (שמות ל"א, י"ד): "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם. מחלליה מות יומת", שהמלאכות האסורות בשבת הן המלאכות שהיו דרושות לבניית המשכן.

הגדרה של מלאכה אינה תואמת למה שמכונה בפינו "עבודה" אלא היא הגדרה המיוחדת להלכות שבת. לבנין המשכן נצרכו ל"ט (שלושים ותשע) מלאכות שונות, הנקראות "אבות-מלאכה". לכל אב מלאכה יש גם תולדות שהן כל אותן מלאכות שצורת פעולתן דומה לפעולת האב או מטרת פעולתן זהה למטרת האב, ואף הן אסורות.

לדוגמה, השקיה היא תולדה של אב המלאכה זורע. הפעולה  שונה, אך המטרה אחת היא – גידול הצמח.

בנוסף יש מלאכות שנאסרו על ידי חכמים, כגון טלטול כלים המשמשים למלאכות אסורות – כמו עט, כסף, מפתחות רכב וכדומה. מטרת איסור זה היא להרחיק את האדם מן העברה וגם לשמור על צביון השבת על ידי הימנעות מעיסוקי חולין ואף מדיבורים של חולין. כל אלה כלולים בציווי: "שמור את יום השבת לקדשו" (דברים ה', י"ב).

נציין להלן את ל"ט המלאכות:

א. חורש – הכשרת קרקע לזריעה או לנטיעה, וכן הסרת דברים המפריעים לגידול הצמחים.

ב. זורע – זריעה, נטיעה או פעולה אחרת המסייעת לגידול הצמחים.

ג. קוצר – עקירת דבר ממקום גידולו.

ד. מעמר – איסוף דברים מפוזרים או קיבוצם ליחידה אחת.

ה. דש – פירוק והפרדה של דבר מחיבורו הטבעי.

ו. זורה – הפרדת דברים לסוגיהם השונים או הפרדת פסולת מאוכל בעזרת זריה לרוח או ניפוח בפה.

ז. בורר – ברירה חפצים וכדומה לסוגים שונים או הפרדת פסולת מאוכל.

ח. מרקד – הפרדת דברים לסוגיהם השונים או הפרדת פסולת מאוכל על ידי הרקדה בנפה, כגון ניפוי קמח וכדומה.

ט. טוחן – טחינה או פירור חומר לחלקים קטנים.

י. לש – עירוב מוצק ונוזל (כגון: מים עם קמח, עפר או מלט וכדו') והפיכתם לבלילה אחת.

יא. אופה (מבשל) – פעולה המשנה מאכלים, משקאות או חומרים שונים באמצעות חום.

יב. גוזז – עקירת דבר ממקום גידולו הטבעי על גוף האדם או על גוף בעלי חיים.

יג. מלבן (מכבס) – פעולה המביאה לניקוי או לתוספת ברק לבגדים, לאריגים וכדו'.

יד. מנפץ – הפרדת חומר מוצק או פקעת סבוכה  לחוטים.

טו. צובע – שינוי הצבע הטבעי או המלאכותי וכן חיזוק הצבע הקיים של חפץ או של נוזלים.

טז. טווה – עשיית חוטים מחומר גלם על ידי משיכה, מתיחה, שזירה, סיבוב או גלילה.

יז. מיסך – פעולת הכנה למלאכת האריגה, יש המזהים אותה עם פעולת יצירת חוטי השתי.

יח. עושה בתי נירין – פעולת הכנה למלאכת האריגה, יש המזהים מלאכה זו עם פעולת העברת חוטי השתי במכונת האריגה.

יט. אורג – העברת חוטי הערב דרך חוטי השתי.

כ. פוצע – פירוק דבר ארוג או קלוע לחוטים.

כא. קושר – עשית קשר בר-קיימא (כלומר, בר-קיום).

כב. מתיר – התרת קשר בר-קיימא.

כג. תופר – חיבור שני בדים או חומרים אחרים זה לזה.

כד. קורע – קריעת ניירות, בדים וחומרים אחרים, הפרדת חיבור בדבק וכדו'.

כה. צד – תפיסת בעלי חיים או צמצום חופש תנועתם באופן שהאדם יכול לתפסם בקלות.

כו. שוחט – פעולה המקצרת את חייו של בעל חיים.

כז. מפשיט – הפשטת עור של בעל חיים והסרתו.

כח. מעבד – עיבוד עורות וחומרים אחרים.

כט. ממחק – שחיקה והחלקה של עור ושל חומרים אחרים.

ל. משרטט – עשיית סימונים על חומרים שונים.

לא. מחתך – חיתוך, תלישה, קריעה ועקירה של חומרים שונים לפי מידה רצויה.

לב. כותב – כתיבת אותיות, מספרים, קווים או צורות הנחשבות אצל בני אדם כסימנים מובנים.

לג. מוחק – מחיקת כתב או צורה או איבודם.

לד. בונה – פעולה המשמשת להתקנת מבנים או חלקים מהם.

לה. סותר – סתירה או פרוק של כל מה שכלול במלאכת בונה.

לו. מבעיר – הדלקת אש, הגברתה או הארכת קיומה.

לז. מכבה – כיבוי אש וכן צמצום תהליך הבערה או קיצור זמנו.

לח. מכה בפטיש – פעולות סיום וגימור של מלאכות או של כלים.

לט. מוציא מרשות לרשות – העברה (הכוללת: נשיאה, זריקה, הושטה, משיכה, דחיפה וכדומה) של חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד. במלאכה זו כלול גם איסור העברת חפץ ארבע אמות ברשות הרבים.