שבט הכהונה נבחר על ידי ה' לאחר חטא העגל. באותה השעה הגורלית התייצב שבט לוי כולו לימינו של משה הניצב בשער המחנה וקורא: "מי לה' אלי". אף אחד מבני שבט לוי לא חטא בחטא העגל.

שני תפקידים מרכזיים ניתנו לשבט. האחד הוא עבודת בית המקדש, שאותה קיימו הכהנים בירושלים. הם הקריבו את הקרבנות ושימשו כשלוחי עם ישראל לפני ה', כדי שיכפר על העם ויקרב אותם לה'.

הכהנים כמשרתי מלך מלכי המלכים עשו את עבודתם בכבוד ובתפארת כראוי למי שניצבים בהיכל המלך, ואף בגדיהם היו דומים לבגדי מלכים ושרים והשרו אוירה מכובדת ומלאת הדר.

המילה "קרבן", המופיעה בתורה באופן תדיר ומתארת את ההקרבה לה', משמעותה היא התקרבות. מקריב הקרבן מתקרב לבורא באמצעות הקרבן. מילה זו מתארת גם את מטרת הקרבן, יצירת קשר של אהבה עם ה'.

הקב"ה אינו זקוק לקרבנותיו של האדם, ואינו ניזון מהם, וכפי שנאמר באיוב: "אם צדקת מה תתן לו" (ל"ה, ז'). כלומר, אין אפשרות כלשהי להעניק לה', הוא לא חסר דבר. הקרבנות הם צורך העולם, ולא צורך גבוה. הם ניתנו כדרך עבודה למען האנשים החיים בעולמנו. רצונו של הקב"ה הוא  שייטיב האדם לעצמו. הקרבנות הם חלק מעבודה רוחנית של האדם בעולם הזה, ואין הם מובאים כתשורה לבורא.

הקב"ה מלמד אותנו שעיקר העיקרים של עבודת ה' הוא שליבו ומעשיו של האדם יהיו שלמים עם ה'. הבאת קרבן באה לאחר שהאדם הגיע לדרגה שבה שלם ליבו עם אלוקיו.

גם הכפרה הבאה עם הקרבן, מגיעה מכח הבנה זו. אחרי ההקרבה עומד האדם שוב לפני ה', כמו שעמד לפני החטא. הקרבן הוא חלק מההתקרבות, חלק ממצות התשובה.

הכהן הוא זה שניצב, כביכול, בין העם השואף להתקרב, השואף להתכפר, ובין ה' המקבל את עבודת עמו באהבה. על הכהן להיות נעלה, טהור ומוכשר לעבודה פנימית זו. על הכהנים הוטלה עבודה חשובה זו, והם צעדו בעקבות אביהם הגדול, אהרן הכהן, שליבו היה זך ושמח בעבודת בוראו.

התפקיד השני שהוטל על הכהנים הוא ללמד את העם תורה. ברגע הראשון נשמע הדבר מפתיע. לכאורה תפקיד הכהנים הוא לעבוד בבית המקדש, אך למעשה, היה שבט הכהונה מחולק לעשרים וארבע משמרות. משמרות אלו עבדו בבית המקדש בתחלופה, לפי סדר קבוע לאורך השנה. מידי שבוע התחלפה המשמרת, ונמצא שכל אחת מהמשמרות עבדה בבית המקדש רק כשבועיים בשנה. מלבד תקופת הרגלים שבהם היו כל הכהנים זכאים לעבוד בבית המקדש. מה עשו הכהנים בשאר ימות השנה?

היה להם תפקיד! התפקיד מוגדר היטב בברכת משה: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים ל"ג, י'). אחד מהתפקידים הנכבדים ביותר של הכהנים היה להנחיל לכל קצות העם את התורה שניתנה בסיני, "ותורתך לישראל". היה עליהם לדאוג שיקום בעם ישראל ציבור של תלמידי חכמים. הם לימדו את כל חלקי התורה והנחילו לעם כולו את התורה שניתנה בסיני.

אהרן היה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (מסכת אבות א', י"ב). התפקיד של הכהנים היה לקרב את עם ישראל לתורה, לבנות אדם באופן נכון, באופן שירצה בכל ליבו ובכל נפשו ללמוד תורה ולחיות חיי תורה ומצוות. תכונותיו של אהרן, אבי הכהונה, שימשו כדגם מייצג לדמות הכהן האוהב כל אדם, המקרב והמנחיל לכל את התורה והמצוות. היתה זו דמות ההופכת רבים מהעם לתלמידי חכמים בפני עצמם, וכפי שנאמר: "ומקרבן לתורה".

בעולם העתיק היה תפקיד 'הכהנים' של אומות העולם לרכז את הידע ואת החוכמה, את הכוחות המיוחדים של הכשפים, של אחיזת העיניים ולשלוט באמצעותם על ההמון הנבער. הם היו צריכים להופיע בפני העם כבעלי חכמה מסתורית, ובעלי ידע עלום שלאף אחד אין גישה אליו. הבערות של ההמון נתנה להם אפשרות לשלוט בהמונים. כל מלך העמיד לידו בארמונו את החרטומים שלו. נבוכדנצר, סנחריב ובלשאצר, לכל אחד מהם היו מכשפים וקוסמים.

התפקיד של הכהנים בעם ישראל הוא הפוך. עליהם ללמד את כל העם את כל התורה, ולא לשמור לעצמם מאומה. עליהם לדאוג שכולם ידעו תורה. אין שכבה עליונה ושלטת, כולנו שייכים לאמת אחת גדולה, כולם הם עבדי ה' והולכים בדרכו. הכהנים לא היוו בעם ישראל שכבה שלטונית, ופניהם היו מופנות לרוחניות בלבד.

זהו פן אחד המאפיין את עם ישראל, את הכהנים מורי הדרך ואת העם הלומד מפיהם. עמנו נקרא 'עם הספר' כי לימוד התורה על כל רבדיו הוא מהותו. אין עוד אומה שכל בניה הם "ממלכת כהנים".