לאחר מות משה אומר ה' ליהושע מה עליו לעשות כדי לנחול את הארץ ולהצליח בכל דרכיו (יהושע א', ח'): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה... כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל". ההצלחה בכל אשר יפנה תלויה בלימוד התורה הרצוף.

מצות לימוד התורה מלווה את אישי ישראל בכל ימי חייהם, וכך אנו אומרים פעמיים בכל יום בקריאת שמע (דברים ו', ז'): "ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך". בתורה כלולים כל יסודות אמונת ישראל, ציוויי ה' וההלכות שחפץ ה' שנקיים, ולכן חשוב שנלמד ונשנן אותה עד שנדע אותה על בוריה.

כל יהודי באשר הוא מחוייב לעסוק בתורה. וכך כותב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ח'): "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין שהיה בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה, ביום ובלילה, שנאמר: "והגית בו יומם ולילה".

בהר סיני ניתנה התורה שבכתב, היא חמשת חומשי תורה, ויחד עמה ניתנה התורה שבעל פה שהיא הפרוש, ההסבר וההרחבה לתורה שבכתב. התורה שבעל פה הועברה מאב לבן ומרב לתלמיד במשך דורות רבים, ולבסוף בימי התנאים והאמוראים היא נכתבה במשנה ובתלמוד. אלפי אלפי ספרים נכתבו לאורך הדורות מתוך מגמה לבאר את דברי התורה העמוקים מאד.

מצות לימוד התורה פרוסה על פני כל החיים, ויש להקדיש לכך כל זמן פנוי. מובא בחז"ל שאחת השאלות ששואלים את האדם בבואו לבית הדין של מעלה היא: "קבעת עתים לתורה?"

עם ישראל הוגה בתורה כדי לדעת וליישם את הלכותיה. משום שלימוד התורה מעלה את האדם לרמה רוחנית גבוהה. מצויים אנשים מורמים מעם שמקדישים את כל ימיהם ולילותיהם ללימוד התורה, והם הם מורי האומה ומנתבי דרכה בים החיים.

ירמיהו הנביא (ל"ג כ"ה) מביע אמיתה המגדירה את ערכו של לימוד התורה ותרומתו ליקום כולו: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". רק בזכות שמירת ברית התורה מתקיימים שמים וארץ. אילו היה העולם ריק, חלילה, מלימוד של תורת ה' אפילו רגע אחד, לא היה בכוחו להמשיך להתקיים. מעבר לחוקי הטבע ניצבים חוקים רוחניים המפעילים את הטבע, ובזכותם בעצם הוא קיים.

הבריאה נבראה כדי שיהיו בה בני אדם המקיימים את התורה. ברור אפוא שהתורה אינה רק סיבת הבריאה והתכנית שעל פיה היא נבראה, אלא היא גם הסיבה לקיום הבריאה בכל רגע, כפי שנאמר בנביא (ירמיה ל"ג, כ"ה): 'אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי'". הברית המוזכרת בפסוק היא התורה. קיום הבריאה התמידי תלוי בלימוד התורה שלנו. משמעות "חוקות שמים וארץ לא שמתי", היא שגם חוקי הטבע וההנהגה התמידיים, החוקים שבאמצעותם מתקיימת הבריאה בכל רגע, אין בכוחם להתקיים אילולא התורה.

התורה קדמה לעולם כדי להודיע כי אינה תלויה בזמן או במקום. שורשיה הרוחניים רמים ועילאיים, והיא הנברא הראשון והעליון החשוב ביותר, לכן לא ייתכן שהיא נבראה למען העולם הגשמי ולתועלתו, אלא ההפך הוא הנכון, הבריאה נבראה כדי לקיים על ידה את התורה, והקב"ה הוריד את התורה משורשיה העליונים והכניסה למסגרת של מקום וזמן כדי שנוכל לקיימה בעולם הגשמי.

מכאן עולה רעיון נשגב אודות חשיבותו של האדם: מוטל עלינו תפקיד נשגב לקיים את הבריאה בכל עת על ידי לימוד התורה. כל מי שמשתדל ללומדה ולקיימה, מקיים באותה שעה את העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, והאדם מסתכל בתורה ומקיים את העולם. מציאותו של העולם וקיומו התמידי תלויים בתורה ובלומדיה.

המסקנה המתבקשת היא שאם היה העולם כולו, מקצה ועד קצהו, פנוי, חלילה, אפילו רגע אחד מהעיסוק וההתבוננות שלנו בתורה, באותו רגע היו נחרבים כל העולמות.

אחריות מיוחדת לקיום העולם מוטלת עלינו, לומדי התורה. היא נותנת בליבנו את הרגשת האחריות הכבדה להוסיף בשקידת התורה ובעמלה, ובכך נוסף שפע של אור וקיום לעולמות כולם.

מבחינה ערכית ורוחנית חייבים כל באי העולם לייקר ולהעריך את לימוד התורה, כי הוא מעניק חיים וקיום לבריאה כולה. הסוד שמסתתר מאחורי פרגוד הטבע, הוא סוד התורה שבזכותה הכל קיים ומתפקד.

כאשר צרו בני ישראל על יריחו, העיר הראשונה שעמדו לכבוש בארץ כנען, נגלה ליהושע בן נון, מנהיג ישראל, מחזה אלוקי (יהושע ה', י"ג): "ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו". אותו האיש התגלה כשר צבא ה', ומטרתו היתה להתריע בפני יהושע על כך שעם ישראל לא עסק בתורה כיאות במהלך הלילה. בהתגלותו כשר צבא ה' הוא גילה ליהושע שעזרת ה' במלחמה תוענק להם רק כאשר יקדיש העם כל רגע פנוי גם בזמן הקרבות ללימוד התורה.

עם ישראל מכונה "עם הספר" בזכות הגותו בתורה במשך כל ימי חייו. גם העמים הכירו באמיתות כינוי זה לאורך הדורות. ההגות בתורה והלימוד הרצוף הם ששמרו על מעלתו הרוחנית של העם. הם ששמרו עליו לבל יתבולל בינות לעמים, והם שמחזקים את הבדק הרוחני של היהדות גם בדורנו.

שכרה של מצות תלמוד תורה רב הוא מאוד, ועליו נאמר (פאה א', א'): "ותלמוד תורה כנגד כולם". גודל ועוצם השכר המובטח ללומדי תורה הוא לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה. התורה מבטיחה לנו שפע של ברכה והצלחה בכל המישורים, רוחניים וגשמיים, פה בעולם הזה, אם רק נשכיל להתחבר אל מקור מים חיים – התורה. כנאמר (אבות ו', א'): "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו", כלומר, כדאי היה לברוא את העולם כולו למען אותם רגעים יקרים של לימוד תורה ועבור אותם יחידי סגולה ההוגים בה יומם ולילה.