|
התועלת מקיום המצוות
התועלת מקיום המצוות
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
האדם מורכב מגוף ונפש. שני מרכיבים אלו קשורים זה בזה בקשר הדוק. כשם שנפשו של האדם משפיעה על מעשיו ועל התנהגותו, כך מסוגלים מעשי האדם לעצב את נפשו ואת אישיותו.
|
הנביא ישעיה קובע הנחה שהפכה לאבן יסוד בהבנת נושאי אמונה רבים (ישעיהו נ"ה, ט'): "כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". אין לנו יכולת להבין את כוונות הבורא, את דרכיו או את מחשבותיו.
נביא דוגמה הממחישה כיוון חשיבה זה. המדע מתקדם בצעדי ענק. גילויים בתחומים רבים מפתיעים את החוקרים עצמם. אולם התחושה היא שככל שמתקדמים יותר, מתגלים רבדים נוספים שטרם נחקרו, והנסתר בהם רב על הגלוי. חידת היקום תישאר עלומה למרות הישגי המדע.
אם כך הם פני הדברים בתחום הפיזי, שלכאורה קשור אלינו וקרוב לתודעתנו, אין ספק שבתחום הרוחני – הדברים רחוקים מהבנתנו לאין שיעור. יתר על כן, לא זו בלבד שאיננו מסוגלים להעמיק בדברים ולהבינם, אלא שמדובר בנתוני יסוד שאינם מוכרים לנו כלל. לדוגמה, ידוע לנו שלכל חפץ שלושה ממדים: אורך, רוחב וגובה. אילו ניסו לבאר לנו שיש ממד נוסף, לא היינו מסוגלים לקלוט אותו, כי אין לנו יכולת לתפוש אותו בחושינו או במחשבותינו. קל וחומר שכך הם פני הדברים בתחום הרוח. איננו מסוגלים לקלוט כלל את טעמי המצוות לאשורן.
במעמד הר סיני קיבלנו את התורה ואת מצוותיה. הטעמים לציוויים אלו בדרך כלל עלומים. אמנם, לעתים אנו מגלים טפח משדה נרחב זה, אולם הטעמים המובאים בספרים רבים אינם אלא גילוי של קצה הקרחון בתחום זה. כשם שבעת אכילה אנו חשים בטעם המאכל, כך גם בעת קיום המצווה אנו מסוגלים לחוש בטעם, בעניין ובמשמעות המצווה. הטעם אינו המאכל עצמו, הוא מהווה תוספת. כך גם במצוות. הטעם אינו המצווה עצמה, אלא תוספת הסבר למעננו, כדי שנזכה לקיים את המצוות בשמחה, באהבה ובשלמות.
עלינו לקיים את המצוות מכוחה של האמונה בבורא ובתורתו, מתוך קבלת עול מלכות שמים ואהבה לה'. כאמור, הטעם הינו תוספת המוסיפה איכות לקיום המצווה.
נפש האדם מושפעת עמוקות מהמצוות המעשיות שהוא מבצע. מעשים שעושה האדם, מלבד היותם ביטוי של פנימיותו, מסוגלים גם בתהליך הפוך להשפיע על פנימיות נפשו ועל רגשותיו. האדם מורכב מגוף ונפש. שני מרכיבים אלו קשורים זה בזה בקשר הדוק ומהווים יחדיו חטיבה מושלמת הקרויה "אדם". כל אחד משני מרכיבים אלו משפיע על שותפו. כשם שנפשו של האדם משפיעה על מעשיו ועל התנהגותו, כך מסוגלים מעשי האדם לעצב את נפשו ואת אישיותו.
השפעתם של המעשים על הנפש פנימה היא חזקה ומכרעת יותר מהשפעתן של מלים או של הסכמות שכליות. חינוך הכרתי רגשי, ואף טיפוח עצמי של מחשבות ורגשות, אין בכוחם להשפיע באותה מידה שבה משפיעים מעשים ופעולות. באמצעותם, האדם חי את ערכיו בפועל ממש, ובאמצעותם הוא מחדיר לתוככי נפשו ערכים מקודשים. רק המעשים, בהיותם יציבים ומוחשיים, מסוגלים לרומם ולקדש את האדם בקדושה בת קיום, קדושה שהיא תמידית ויציבה.
בעולם החינוך מקובלת זה מכבר הדעה שאי אפשר לחנך באמצעות הסברים ותיאוריות בלבד. החינוך היסודי דורש פעילות חיובית של החניך, הנהגה רצויה ועשיית מעשים טובים בפועל. רק כך ניתן להשיג הישגים ממשיים בתחום החינוכי.
התיאוריה ההגיונית ביותר, אם היא חסרת בסיס מעשי, תרגול שוטף ופעילות- ערכה המעשי הוא מועט. היא לא תוכל להשיג את מטרותיה, כי חסר לה שלב היישום. לעומת זאת, פעילות ועמל הם אמצעי ההקנייה הטובים ביותר של המחנך. רק על ידי פעילות חוזרת ונשנית חודרים הדברים לאישיותו של החניך והופכים לחלק מזיכרונו, מנפשו ומאופיו. המצוות, הן המסייעות לנו לקשור את נפשנו לדברי התורה והן ההופכות אותה לצייתנית ולשואפת להגיע לקרבתו של אביה שבשמים.
קיימות מספר גישות להבנת טעמי המצוות. יש שהבליטו את התועלת הנובעת מקיום המצוות – הן בתחום הסדרת החיים הגשמיים והן בתחום חיי הנפש, חינוך למידות טובות והשקפות נכונות, ויש שראו בהן סמלים המביעים רעיונות נשגבים.
ואמנם, באמצעות הסמליות ניתן להסביר את כל המצוות, גם את אלו המוגדרות כחוקים שאין טעמם ידוע. אי ידיעת טעם החוקים אינה סותרת את הרעיון הסמלי הגלום במצווה. תועלתו של הסמל היא בכך שהוא מעורר את הרעיון.
אמנם נכונה שיטה זו בעיקרה, אך צריכים להשלים אותה ולהעניק לה ממד נוסף.
הסמל הינו, בדרך כלל, צורה סטטית, המפעילה ומגרה את מחשבת האדם ומזכירה לו מושגים מסוימים. הסמל עצמו אינו חי. לדוגמה: התותח המצויר על כובע התותחן מסמל את יחידתו, אך אין הוא יורה פגזים.
לא כן סמליות המצוות. מצוות התורה אינן רק תופעות סמליות חיצוניות. הן מהוות פעולות חיות, המחדירות את המושגים אל תוככי מוחו וליבו של האדם.
נשתמש בדוגמה הלקוחה מתחום הגרפולוגיה:
כל צורה המופיעה בכתב מסמלת תכונה בנפש האדם. צורותיו השונות של הכתב מבטאות בתת ההכרה את שלל כוחותיו ותכונותיו. לכן, יכול לבוא המפענח, המבין את כללי הסמלים, ולקרוא את שפת הסמלים.
קמו מספר גרפולוגים ושאלו את עצמם: אם תת-ההכרה מבטא את תכונותיו בצורות הכתב, שמא קיים גם תהליך הפוך, כלומר, השפעת צורת הכתב על תכונות האדם.
ילדים מופרעים נשלחו לייעוץ גרפולוגי. כתב ידם גילה את הצדדים השליליים שבהם. הועלה רעיון להעמיד בפני הילדים דגם של כתב שצורותיו מסמלות תכונות חיוביות, מתוך מגמה להחדיר לליבם את התכונות החיוביות על ידי תרגילי כתיבה ממושכים.
הניסיון עלה יפה. מאז קם ענף חדש בגרפולגיה בשם גרפו תרפיה- ריפוי על ידי כתיבה. צורות וסימנים בעלי משמעות יחדירו משמעות זו לתת ההכרה.
מכאן נוכל להתקרב להבנתם של טעמי המצוות:
אדם קיים מצווה המסמלת רעיונות ומושגים, תכונות והשקפות. כל אלו מוכרים ומובנים היטב לתת-ההכרה של האדם. הם חודרים פנימה ויוצרים את אופי האדם, תכונותיו ויסודות השקפתו.
קיים עושר גדול הגנוז בתרי"ג המצוות. כל המצוות, גם אלו שאינן מובנות לשכלנו, מכילות עושר של סמלים בכל שטחי החיים. בכל מצווה גנוז שלל רב של סמלים שונים, אשר רק חלק מהם התגלה על ידי חכמי הדורות, ואילו חלקם הגדול עדיין גנוז בסתרי רזי התורה. אך מעשה המצווה עצמו פועל את פעולתו, והאדם הולך ומתחנך בכל תחומי החיים, הגשמיים והרוחניים, הזמניים והנצחיים.
גם ילד המקיים מצוות-פועלת עליו המצווה את פעולתה ורושמת בלבו את השפעותיה.
החוזים בכוכבים אמרו לאמו של רב נחמן כי לפי תחזית הכוכבים, בנה עתיד להיות גנב. עם לידתו היא חבשה לראשו כיפה, וכך לא התממשה תחזיתם הקשה, שכן, כיסוי הראש מביא ליראת שמים.
נשאלת השאלה: מה מבין תינוק בכיפה שעל ראשו?
התשובה היא שעצם כיסוי הראש מסוגל ליצור יראת שמים, אף ללא הכרה בדבר. תת-ההכרה קולט את רושם הפעולה, וסמליותה יוצרת תכונה של יראת שמים.
מצוות התורה- יצירות אלוקיות הן. גנוז בהן אוצר אין-סופי של השפעות, אשר רובן הגדול נעלם מאיתנו. נותן התורה הוא יוצר האדם על מכלול תכונותיו, והוא הנחיל לנו את מצוותיו בהתאם לטובתנו ולאושרנו.
על כל אדם מישראל להיות חדור בהתבטלות גמורה כלפי צו התורה. התבטלות זו אין משמעותה לנסות להכניס את התורה למסגרת הצרה של בינת-אנוש, אלא להיפך, להתאים את התבונה האנושית לדעת התורה. התורה היא התגלמות של רצון ה', ולכן, מעצם טיבה היא נעלמת מעיני כל חי. מאליו מובן, שהאדם לא יוכל להבין את מלוא ערכה וטיבה, גם אם מדובר באדם חכם שדעתו רחבה ועינו פקוחה לצפות בנסתרות. מכל מקום, הרי רק בשר ודם הוא ושכלו מוגבל. כיצד אפוא הוא מתיימר להקיף את דעת ה' האינסופית? לא זו בלבד שמשימה זו הינה בלתי אפשרית, אלא שעצם היומרה להבין כל דבר על פי דעתו הדלה של האדם, אין לה מקום.
|
|
|
נתקבלו 2 תגובות
פתיחת כל התגובות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|