אנו מצווים להינשא ולהקים משפחות בתוככי עמנו. אל לנו להתחתן עם בן או עם בת מעם אחר. עברה זו נחשבת לחמורה ביותר, כי היא פוגעת אנושות בייחודו של העם ובקדושתו. וכך נאמר בתורה (דברים ז', ג'): "ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך". נישואי תערובת גורמים לנטישת דרך התורה כפי שכתוב בהמשך הפסוק: "כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר".

יחסים אלו של יהודים עם נכריות חותרים תחת כל עתיד היהדות, ואזהרה על כך ניתנה לדורות עולם בחטא בעל פעור שבו חטאו ישראל עם בנות מואב (במדבר כ"ה, א'-ט"ו). הנביא מלאכי גזר עונש כרת על חטא זה: "בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם, כי חלל יהודה קודש ה', אשר אהבה ובעל בת-אל נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה" (מלאכי ב', י"א-י"ב).

העם שעלה מגלות בבל בימי שיבת ציון היה נגוע בחטא חמור זה. עזרא מנהיג העם (פרקים ט'-י') ראה לנגד עיניו את האבדון הרוחני של עמו, כי "לא נבדלו העם... מעמי הארצות... כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם" (ט', ב'-ג'). השכבות הגבוהות של החברה היהודית נכשלו בחטא זה תחילה: "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה", ומהם התפשט החטא והפך לסכנה קיומית לעם. ואמנם, מתואר בספר עזרא ובספר נחמיה כיצד הם הצליחו למגר אט אט את החטא הכבד מנשוא, ולהציל את העם שעמד בשערי ההתבוללות, לבל יצעד בעקבות הגויים ויעלם, חלילה, כליל.

לא משנאה כלפי בני אמונה אחרת חובה עליך שלא להתחתן עם לא יהודי, כי אם מדאגה לשלום ישראל, לתורת ישראל ולאורח החיים היהודי, שהם האוצר היחיד של עמנו. איסור זה נובע מהחובה שהטיל עלינו ה' להנחיל לצאצאינו את התורה ואת דרך החיים על פי התורה, למען יהיו נושאי דגל תעודת ישראל לדורי דורות.

מסיבה זו, למען לא יתפתו בני ישראל ויקחו בנות נכריות, ובנות ישראל לא תתפתינה לבני נכרים, אסרה התורה התקרבות יתרה אל הגויים. אסור ליהודי לאכול במשתה חופת בנו או בתו של נכרי, ואפילו אם מביא לשם אוכל משלו או אוכל מאכלים המותרים באכילה. האיסור אינו נובע, כאמור, מטעמי שנאה, אלא בשל הסכנה האורבת לנו שמא נפסיד את הסגולה היחידה שיש לנו, את היהדות עצמה.

חשיבות מרובה יש לדינים אלו בימינו: בלב העמים עולים לעתים רגשי ידידות ואנושיות כלפי ישראל. ומאידך, בלב בני העם היהודי עולים רגשי אהבה ותודה כלפי השרים והמדינות. יהודים ושאינם יהודים מתקרבים הדדית במגעי מסחר וחברה, ולעתים, לדאבון לב, גם פוחת והולך המרחק בין האמונות והדעות של שאר האומות לאמונות והדעות של ישראל. בנסיבות אלו עולה פי כמה חשיבותם של דינים אלה המגבילים את ישראל מלהתרועע עם העמים, כי מתחזק החשש מפני הטמיעה בחברת העמים והיעלמותו של אורח חיי ישראל מחוגי החברה היהודית.

מדיוק בפסוקים אלו למדו חכמינו שבנישואי תערובת, חלילה, הבן או הבת הנולדים נחשבים כיהודים רק אם האם היא יהודיה, לכן אם יהודיה התחתנה עם גוי בניהם יהודים, ואילו אם יהודי התחתן עם גויה, ילדיהם גויים.

מובן ששני סוגי החיתון אסורים באיסור חמור ביותר, כאמור לעיל, אלא שבחיתון של יהודי עם גויה מתווספת חומרה נוספת והיא שבניהם נכרתים מעם ישראל לעד.