ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
מאמרים בנושא
כיבוד הורים
ערכים
השבת אבידה
יהודה רובן
בר מצווה
יהודה רובן
גמילות חסד
ערכים
מצוות ציצית
ערכים
מאמרים נוספים
קרבן תודה קרבן תודה
מושגים ביהדות ערכים
x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
לאדם שנעשה נס ניתנה תשורה מיוחדת ממרום. רק בפרסום הנס ברבים, בהגדלת כבוד ה` ובהעמקת האהבה רוחשת בליבם של השומעים לנוכח הנס, יוצא המודה ידי חובתו.

בזמן שבית המקדש היה קיים היה מוטל על חולים שנתרפאו, על עוברי הים, על הולכי מדברות ועל משוחררים מבית האסורים, להקריב קרבן תודה. הדין שהם חייבים בהודאה לה' על הצלתם, נלמד מהמזמור (תהלים ק"ז, א'-ח'): "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם וגו' יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". קרבן זה מתייחד בשני דינים עיקריים המבדילים בינו לבין קרבנות שלמים אחרים:

א. בקרבן תודה מצווה האדם להביא עם הבהמה ארבעה מיני מאפה, כנאמר (ויקרא ז', י"ב): "והקריב על זבח התודה חלות מצות... ורקיקי מצות... וסולת מורבכת... על חלות לחם חמץ". מכל סוג עליו להביא עשרה לחמים, כלומר, שהמקריב קרבן תודה מביא ארבעים לחמים: לחם אחד מכל סוג ניתן לכהן (פסוק י"ד) ואילו שאר שלושים ושישה לחמי התודה נאכלים על ידי מביא הקרבן ובני ביתו.

ב. בשר קרבן התודה נאכל רק ביום ההקרבה ובלילה שאחריו, ואין להותיר מבשר הקרבן ומהלחמים עד אור היום כנאמר: "לא יניח ממנו עד בוקר" (שם פסוק ט"ו).

מפני מה קיצרה התורה את זמן אכילת בשר קרבן התודה יותר מאשר שאר קרבנות השלמים הנאכלים שני ימים ולילה? השאלה מתחזקת לנוכח החיוב להביא עם הקרבן עוד ארבעים לחמים ולסיים את אכילתם עד אור הבוקר. מדוע כה מיהרה התורה את זמן אכילת קרבן התודה יותר משאר הקרבנות?

ההסבר הוא שהגדלת כמות הלחמים וצמצום זמן האכילה ליום אחד בלבד, תגרום לכך שמביא הקרבן יאלץ להביא אנשים רבים שיסייעו לו באכילתו. המשתתפים באכילה ודאי יחפצו לשמוע כיצד ניצל מהסכנה, והם יספרו זאת לקרוביהם ולמכריהם, וככל שירבו האוכלים, כן יגדל כבוד שמים.

מטבעו של אדם שהזמן וההרגל מקהים את הרגש ומצננים את ההתלהבות. הנס שאתמול עורר השתאות ותפס את כל לבו של האיש – הופך אט אט לדבר שגרתי. הזמן החולף - סכנתו מרובה ומקהה הוא את החושים. לכן ציוותה התורה לאכול את קרבן התודה ביום הקרבתו, ואז הוא יאכל בלב חם הגדוש ברגשות הכרת הטוב לאלוקים.

לאדם שנעשה נס ניתנה תשורה מיוחדת ממרום. שמרו עליו והגנו עליו למרות הסכנות שארבו לו. בהודאתו הפנימית לה' בתוככי לבו, לא מובעת עדיין כל תודתו. רק בפרסום הנס ברבים, בהגדלת כבוד ה' ובהעמקת האהבה הרוחשת בליבם של השומעים לנוכח הנס, יוצא המודה ידי חובתו. פרסום הנס מגדיל את האמונה ואת האהבה לבורא.

חיוב ההודאה לה' הוא תמידי:

ההודאה והשירה הבאות לאחר הישועה הן חובתו של האדם כלפי אלוקיו, ואמנם מובא בחז"ל (סנהדרין צ"ד א') שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו המלך למשיח, ואת סנחריב לגוג ומגוג, אך מידת הדין טענה לפני הקדוש ברוך הוא: חזקיה שעשית לו את כל הנסים הללו, ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? חזקיהו היה ראוי להיות משיח, ורק מפני שלא אמר שירה לאחר הנסים שנעשו לו, הוא לא זכה להיות המשיח.

היינו מצפים שבני אדם יסתובבו בעולם בשמחה תמידית מפאת תחושת החיים האופפת אותם בכל רגע. היינו גם מצפים שתהיה להם תחושה עמוקה של הכרת הטוב לבוראם שנתן להם חיים אלו, אולם המציאות שונה. הסיבה הראשונית להימנעות האנשים מחובה זו היא העובדה שאנו כה רגילים לתחושת החיים, עד שאנו לא מבחינים בחידוש שבה. מי שחי במקום שהאויר צח ונקי, לא יבין מדוע חברו שגר בעיר שבה האויר מלא עשן ופיח, מביע את הנאתו הגדולה כאשר הוא נושם את אויר הכפר. כך היא התחושה גם בהקשר לעצם החיים. קשה לנו להרגיש בטובם מכיוון שהם קיימים אצלנו בקביעות.

קשה להודות לקב"ה על כל מה שיש לנו, כי אין לנו תחושה מוחשית שכל מה שקיבלנו הוא ממנו. קיימת באדם התנגדות פנימית להכיר בעובדה שה' גמל לו כל זאת. אין מי שיכול לחוש במתיקות החיים כמו מי שעמד בצל המוות וניצל. ההבעות הראשונות של אותו אדם הן הבעות אושר על עצם החיים. כל פרח, ציפור, שמים כחולים – ממלאים אותו בשכרון חושים. פתאום הוא תופס כמה טובים הם החיים.

באותה העת הוא מגיע להשגת המיטיב, שהרי מצד עצמו כמעט נפסקו חייו, והוא קיים בעולם רק משום שהקב"ה החליט לאפשר לו להמשיך לחיות.

מכאן ניווכח להכיר בגודל ענין השירה לאחר הישועה. תכלית הבריאה היא להביא את בני האדם להכרת הבורא ולהודיה לו, וזו אחת הסיבות שהקב"ה מביא צרה ואחר כך מושיע ממנה, כדי לאפשר לנו להודות לו ולומר שירה לפניו.

כיום שבית המקדש אינו קיים, ואין באפשרותנו להביא קרבנות, תיקנו חכמינו את "ברכת הגומל". מי שניצל ממלחמה, מתאונה וממחלה, ובכלל זה גם יולדת, מברך ברכה זו בפני עשרה גברים, לקיים מה שנאמר: "וירוממוהו בקהל עם" (תהילים ק''ז ל''ב)  רמז לחייבי התודה נמצא בתפילת העמידה: "וכל החיים יודוך סלה" 'החיים' ראשי תבות: חולה, יסורים, ים, מדבר.

גם אדם שנפצע או ניזוק, וחייו ניתנו לו לשלל, יברך ברכה זו. נוסח הברכה הוא : "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב". אף שאולי חייב אני בדיני, אבל אתה הקב"ה גמלת לי טובה, ועל כך אני מודה לך. נהוג שהקהל מחזירים לו: "מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה".



שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
העצמה אישית
  • בריאות ותזונה
  • תהילים
  • תוכניות רדיו
  • פעילות ערכים
  • מושגים ביהדות
  • מוזיקה יהודית
  • יהדות וחברה
  • זהות יהודית
  • הטיפ היומי
  • מיסטיקה וקבלה
  • מדע ויהדות
  • זוגיות
  • תפילה
  • פלאי גוף האדם
  • סיפור לשבת
  • פיתוח האישיות
  • פרקי אבות
  • טעמי המצוות
  • בין ישראל לעמים
  • שבת
  • פרשת השבוע
  • אמונה ובטחון
  • חינוך ילדים
  • חגים ומועדים
  • השקפה ואמונה
  • הרצאות דומות
    ``מזמור לתודה``
    רפאל בן זקן
    חכמת לשון הקודש - פרק ..
    צבי עינבל
    חכמת לשון הקודש - פרק ..
    צבי עינבל
    חכמת לשון הקודש - פרק ..
    צבי עינבל
    חכמת לשון הקודש - פרק ..
    צבי עינבל
    תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
    משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  בריאות ותזונה |  העצמה אישית |  נושאים:  
    RSS |  נוספים: