דוד ברוורמן

לא מושלם

בשמחת האירוסין של אחד מפארי ישיבת "באר יעקב" קם לדבר אחד החברים, הוא הגדיר את החתן כשׂיא השלמות, והרחיב על שלמותו בשלושת עמודי העולם. לצדו של החתן ישב  מורו רבו . בסיום הדברים. פנה רבו אל החתן ולחש לו: "אני מקווה שאתה לא מסכים עם דברי הנואם... אתה הרי לא ממש מושלם!"... החתן הסמיק במבוכה. אך רבו הטעים והסביר: "ראה, מי שהוא באמת מושלם לא נשאר כאן! בעולם הזה אין מושלמים! אוי ואבוי, למי שחש עצמו מושלם. עלינו להשלים את עצמנו עד יומנו האחרון."      

פרשת תולדות פרשה מחנכת היא, מאחורי המעשים המתוארים בה מסתתר עולם שלם של מורכבות נבכי נפש האדם, בין השורות נמצאות תובנות נצח כיצד להתמודד עם נסיונות העולם הזה. ננסה לגעת באחת מהן- מהות שמו של עשיו. 

עם לידת הראשון שבתאומים נאמר בתורה: "ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו" (בראשית כ"ה כ"ה) מה פשר הדבר: "ויקראו" בלשון רבים? מי אותם רבים שנתנו לו את השם? מלמדנו רש"י:

"ויקראו שמו עשו" - הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשׂערו כבן שנים הרבה" . עד כה התרגלנו שקריאת השם נעשית ע"י האימהות ולעיתים האבות. כאן שמו נקרא ע"י: "הכל " שהם כנראה אלו שראו את מראהו החריג. ומעניין שאצל אחיו התאום נאמר:

"ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו וַיִּקְרָא שמו יעקב", כאן נאמר לשון יחיד: "ויקרא", מיהו זה אשר קרא לו בשם זה? מביא רש"י במקום שתי אפשרויות א. הקב"ה ב. אביו. עניין זה נראה תמוה שני אחים תאומים האחד זכה ששמו נקרא ע"י הקב"ה או אביו ואילו אחיו ע"י "הכל"...?!

   רש"י מפרש ,"עֵשָׂו": "לפי שהיה נעשה ונגמר בשׂערו כבן שנים הרבה" מה משמעות היותו שׂעיר מיום היוולדו? מבאר בעל "הכלי יקר":

"בעשו נאמר: "ויקראו" שמו עשו כי רבים קראו לו עשו, לפי שהדרכים הרעים הם רבים והדרך הטוב אינו כי אם אחד, ע"כ היו רבים אשר הסכימו על שמו של עשו, אמנם על יעקב לא יסכימו כי אם יחידי הדור ואנשי סגולה, ובני עליה מועטים הם.  וכבר ידעת כי שם עשו מורה על קניני העולם הזה שנעשו ונגמרו מיד בלידתו כמבואר למעלה. ושם יעקב מורה על השלימות הרוחני הנקנה בסוף על כן נאמר בעשו: ויקראו וביעקב: ויקרא". מהי הכוונה ש"קניני העולם הזה שנעשו ונגמרו מיד בלידתו" וכי מה רע בזה?

החזקוני מבאר: " ויצא הראשון אדמוני"  - לשון אדם אאומי"ץ בלע"ז. אדם נגמר כולו היה עשו שעיר כאדרת שער... כלומר, תוכן השם עשיו- מלשון עשיה, עשוי מוכן ובשל. 

המהר"ל בספרו נצח ישראל מסביר כי ליעקב יש נטייה טבעית לחיי העולם הבא, ואילו נטייתו של עשו היא לעולם הזה. גם שמו של עשו מלמד על נטייתו, 'עשיו' בגימטרייה - שלום המסמל -שלמות. עשיו הוא ילד 'מושלם'. הוא נולד יותר מושלם וזה נרמז במראהו עם שׂיער בוגר, עשיו מלשון עשוי- מעשה. מחמת שכן, עשיו שלם ומזוהה עם העולם הזה. לעומתו, יעקב אבינו שמו מסמל את הצעדים והפסיעות שעליו לעבור כפי הנאמר בשיר השירים (א' ח'): "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים" מבאר רש"י:  - הסתכלי בפסיעת דרך שהלכו הצאן והעקבים ניכרים, וכן הרבה במקרא... "והוא יגוד עקב"(שם מ"ט) ישוב על עקביו, ואותו הדרך לכי." יעקב אבינו יוצא לאוויר העולם כאשר ידו אוחזת בעקב עשו, וכמי שזקוק לאחיזה חיצונית בכדי שיוכל להתקיים בעולם הזה.

לאור הדברים נראה לכאורה שעשיו היה המושלם שביניהם מדוע א"כ הגיע לאן שהגיע?!

מבארים המפרשים שהתשובה נמצאת במילה אחת: "לעשות", מילה זו נכתבה בסיום ששת ימי בראשית: "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות. (שם ב' ג') יש להתבונן מה פשר נוסח הפסוק, הרי עסקינן בשיא השלמות - בסיום ששת ימי בראשית, ומפני כן מתנסחת התורה בלשון עבר הכול הושלם: "עשה, שבת, ברא", ואולם המילה האחרונה מתהפכת ועוברת ללשון עתיד: "לעשות". וכי מה עוד נותר לעשות?!

מביא רש"י במקום את דברי המדרש (בראשית רבה יא) : 'ועשה' אין כתיב כאן אלא 'לעשות', לומר שהכול צריך תיקון." מילה בודדת זו: "לעשות"  הופכת את כל מה שידענו על הבריאה. עד עכשיו למדנו על היופי והשלמות שנבראו בשישה ימים, באה המילה האחרונה והופכת הכול: בורא עולם  יצר במכוון עולם לא מושלם והטיל על בני האדם את התפקיד לתקן את מה שהחסיר. הקב"ה לא ברא "בית מרקחת", אלא "בית חרושת"!! לא מקום מושלם שיהיה שמור ומוגן מקלקול, אלא עולם מורכב  שיש בו פוטנציאל חיובי אך גם אפשרות להחריבו, מקום שבו יש אתגרים רבים ועל בני האדם להשלימם.

העולם הוא עולם התיקון. תינוק זה אותיות: 'תיקון', תינוק מגיע אל אוויר העולם- טהור- תמים אך לא מושלם! עליו במהלך חייו להשלים את עצמו. ההשלמה באה דרך אותם חולשות מולדות, מאפיינים אישיים, תכונות אופי, וניסיונות. תפקידו להתמודד עם אותם חולשות אישיות, ולתקן את הנצרך תיקון.

מקור לדברים נמצא בדברי מדרש תנחומא (נשא טז) : "בשעה שברא הקב"ה את העולם, נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים. ברא את האדם וציווה אותו: "מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". כיון שעבר על ציוויו, אמר הקב"ה: הייתי מתאווה שיהא לי דירה בתחתונים כמו בעליונים ודבר אחד ציוויתי אותך ולא שמרת אותו?! מיד סלק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע הראשון ... עמד קין והרג להבל, מיד סלק שכינתו לרקיע שני ... וכך עלתה השכינה והסתלקה עד הרקיע השביעי.

אחר כך סילק את הדורות הראשונים הרשעים והעמיד במקומם את אברהם. כיון שהעמיד אברהם, סיגל מעשים טובים - ירד הקב"ה מן רקיע שביעי לשישי. עמד יצחק ופשט צווארו על גבי המזבח - ירד מששי לחמישי כו' ... עד שעמד משה והורידה לארץ, שנאמר: וירד ה' על הר סיני ... וכתיב: "באתי לגני אחותי כלה" (שיר השירים)  – אימתי?! כשהוקם המשכן."

אם נבאר את הדברים ברובד הפשט:  בהתחלה ברא לנו הקב"ה בית, ואחר ביקש שנבנה כביכול אנו עבורו בית,  שמשמעותו להכניס אלוקות לתוככי החומר, להכיר במלכותו בתוך עולם הנראה מבחוץ כנעלם מהשגחת הבורא. כאשר יהודי עם חולשותיו, תאוותיו, וניסיונותיו מכיר בעול מלכות שמים בזה הוא בונה  בית לקב"ה כפי הנרמז בדברי הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"  (שמות כ"ה ח')  מבארים המפרשים שהכוונה בתוך לבם של ישראל. עצם ההתמודדות עם אתגרי היצר הרע ופיתוייו, היא, היא, בניית הבית לבורא עולם בעולם הזה. 

לאור הדברים ניתן להבין דבר מופלא: סיפור בריאת העולם בשלושים וארבעה פסוקים, אך סיפור בניית המשכן בחמש פרשיות שלמות בתורה !! ההסבר הוא מכיוון שהתורה אינה עוסקת בבית שבונה הקב"ה לבני האדם, אלא עיקר העיקרים בבית שבונים בני האדם להקב"ה! התורה עוסקת בעיקרה בבני אדם הבונים או חלילה הורסים את הבית של הקב"ה בזה העולם.

לכך התכוונה התורה בהדגישה את המילה: "לעשות" עלינו לדעת שהעולם הזה זקוק להשלמה. ע"י בני אדם שאינם מושלמים ועליהם להשלים את עצמם.

מובן א"כ מהו החיסרון בתכונת עשיו המושלמת. עשיו סימל בשמו את התחושה שהוא אדם מושלם נטול חסרונות. אין לו עוד מה להשלים, עשיו שידר לעולם מלידתו שהוא מושלם, אין לו מה לתקן בזה העולם. לכן העולם קרא לו: עשיו- עשוי ומושלם. תחושה זו היא היפך רצון הבורא, שנדע שכאן הגענו לתקן ע"י התמודדות עם אתגרי החיים. אך החש עצמו מושלם אין לו מקום בזה העולם.

נסיים במשל עממי: מסופר על כפרי שהיה צועד מדי יום מהבאר עם שני דליים התלויים על כתפיו. באחד הדליים היה סדק ואילו השני היה מושלם. פעם התפתחה שיחה בין הכפרי ובין הדלי הסדוק שלו. הדלי שיתף אותו שהוא מתבייש בעצמו: "בגלל הפגמים שלי, אתה מפסיד חצי ממה שמגיע לך לקבל".

נטל הכפרי את הדלי לאורך המסלול מהבאר הביתה. לאורך הצד הימני של הדרך היו נטועים פרחים יפהפיים ואילו הצד השני היה שמם:  " לפני שנים שתלתי זרעי פרחים בצד ימין של הדרך  ובכל יום בדרכנו הביתה, אתה משקה אותה דרך הסדק שלך. כבר שנים ארוכות שהשביל כה מרהיב ומלבב בזכותך. משם אני קוטף פרחים לפאר את שולחן השבת, אילו היית מושלם לא היה קיים כל היופי הזה שסביב"

מוקדש לע"נ של דודתי היקרה,  המיוחדת בשמחת חייה, מרת מרים ויינשטוק ע"ה. ת.נ.צ.ב.ה.