הקב"ה מעיד על נח ואומר: "אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (בראשית ז, א). בכל דור הרשע של תקופת המבול, ניצב נח בצדקותו ובתמימותו ולא נגרר אחר בני דורו.
אולם, חז"ל (הובא ברש"י בשם המדרש בראשית רבה ל, י) נראים כמטילים דופי, חלילה, בנח ובהתייחסותם לאמונתו של נח הם אומרים: "אף נח מקטני אמנה היה. מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים".
בעיני חז"ל, נח איננו שלם באמונתו, אלא מוגדר כאדם 'מאמין ואינו מאמין'. קשה מאד להבין כיצד חז"ל מגדירים את נח מקצת מאמין ומקצת לא מאמין, כאשר התורה מעידה עליו שהיה איש צדיק ותמים?
הרמב"ן מיישב תמיהה זו בכך שנח התקשה להאמין שהמבול יבוא באותה עוצמה ובאותו אופן שתואר לו. הוא התקשה לתפוס את גודל ההשמדה הצפוי. ה"אור החיים" הקדוש מפרש שנח האמין שהאנושות תחזור בתשובה, וממילא לא יבוא המבול. המלבי"ם מבאר שנח האמין שאולי תשתנה הגזירה או שתינתן אפשרות לכפרה על החטאים הרבים, מה שימנע את האסון בסופו של דבר.
רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב (מובא בספר "אוהב ישראל" נח, ב) מבאר שנח סרב במודע להאמין שהמבול בוא יבוא, כדי לא לגרום למבול לרדת לעולם. וזה לשונו: "אמונה מלשון 'ויהי אומן את הדסה' (אסתר ב, ז) [המילה 'אוֹמֵן' פירושה 'לטפל', 'לגדל'. הכוונה היא שמרדכי טיפל בגידול של אסתר]. והוא לשון המשכה וגידול, כי באמונה יש כח זה, שעל ידי האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא. היינו על ידי שהוא מאמין בה' יתברך ובוטח בו באמונה שלמה, אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות. והנה נח הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומקדם. אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו, כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול, שעלי ידי שלימות אמונתו, יומשך בוודאי מזה הבאת המבול. ולא היה יודע איך ליתן עצות בנפשו מה לעשות".
רעיון זה מעניק לנו הבנה יסודית בכוחה של האמונה, שהיא עצמה גורמת להתעוררות ההשפעה מלמעלה. הוי אומר, נפש האדם מסוגלת לזמן לעצמה את הטוב או חלילה את ההיפך, על ידי כוחה הסגולי של האמונה.
נח אכן היה במקרה ספציפי זה של המבול במצב של דואליות של קיום שתי מגמות מנוגדות בו זמנית-מאמין ולא מאמין, מתוך רצונו לשנות או למנוע את הגזירה, על ידי כך שלא ייתן לה תוקף מלא באמונתו.
סירובו של נח להאמין באמונה שלימה בבואו של המבול, לא נבע חלילה מפקפוק ומהטלת ספק בדברי הקב"ה, אלא אדרבה, מחמת גודל אמונתו חיפש עצה איך למנוע את דבר הגזירה, וביודעו את כח האמונה, אשר כאמור בכוחה להמשיך מלמעלה את קיום דבר האלוקים, ניסה להרפות קצת מאמונתו, כדי למנוע את המבול.