במחקר על אזהרות מעישון נמצא ששלטים הקוראים לאנשים להפסיק לעשן עם ניסוח מחייב ("אסור לעשן!"), גורמים לנטייה גדולה יותר לעשן. לעומת זאת, שלטים בניסוח רך מפחיתים התנגדות. תופעה זו קרויה "אפקט הבומרנג".
מהמחקרים עולה כי כאשר החירות האישית מרגישה מאוימת, אנשים חווים דחף אינסטינקטיבי להחזיר לעצמם את חירותם המוטלת באיום ומתנגדים אוטומטית.
מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל היה מספר על מלך שביקר בעיר המוקפת בנהר, והיה שם זקן שאמר למלך שמימיו לא עבר את הנהר. אמר לו המלך, "גוזרני עליך שלא לצאת עד סוף ימיך מהעיר, והיה אם תצא אצווה להורגך!"
...עוד באותו היום יצא הזקן את העיר (מנחת תודה, עמ' רחצ).
מדוע פתאום התעורר בזקן זה הרצון לחצות את הנהר? התשובה פשוטה. כשיש איסור שמונע את האדם מלעשות דבר מה, מתעורר בו כוח ההתנגדות. הכלל הוא, חזר ואמר מרן זצ"ל, שכאשר אומרים לילד: "אסור!"-הוא רוצה בדווקא. כך גם מפורש ברש"י בפרשת בלק: "ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאווה לילך".
כידוע, אברהם אבינו מל את עצמו בהיותו בן תשעים ותשע! מדוע המתין אברהם לציווי על מצות המילה, ולא הקדים לעשותה כמו שעשה בשאר המצוות? התשובה הנפוצה והידועה היא שאברהם חפץ היה להיות 'מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה', ובשונה מכל שאר המצוות, אם היה מל עצמו קודם שנצטווה, שוב לא היה יכול לקיים מצווה זו-כשהוא מְצֻוֶּה.
נמצאנו אומרים אפוא, כי אברהם אבינו העדיף להמתין לציווי האלוקי למול את עצמו, כי רצה לעמוד גם מול ניסיון 'אפקט הבומרנג"-הקב"ה יצווה עליו להסתכן ולהיכנס בברית, היצר יפעיל את מערכות ההתנגדות, ואברהם יכריע את יצרו.
הגמרא (קידושין לא) מביאה מחלוקת בין חכמים בשאלה מי חשוב יותר-המצווה ועושה, או מי שאינו מצווה ועושה. בתשובה לשאלה זו אומר רבי חנינא: "גדול מצווה ועושה, יותר ממי שאינו מצווה ועושה". לכאורה, הדבר מנוגד להגיון הפשוט לפיו המתנדב לעשות דבר שאינו מחויב בו, מעלתו גדולה על פני מי שעושה דבר שהוא חייב לעשותו?
התוספות מסבירים (ע"ז ג), שהסיבה היא מפני שהמצווה ועושה נלחם ביצרו המתנגד לקיים את מצות בוראו דוקא בגלל שנצטווה. עיקרון זה בא לידי ביטוי בדברי הרמב"ם (תלמוד תורה א, יג): "אישה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו". ניתן להבין בדברי הרמב"ם שהאיש שמצווה ללמוד תורה, שכרו גדול יותר כי הוא נדרש להדוף את היצר הרע המסיתו לביטול תורה.
מרן רבי חיים קנייבסקי זצ"ל העיד על עצמו בפני אחד מבניו: "אם היו אומרים לי שאני חייב לשבת כעת וללמוד ארבע שעות ברצף, לא הייתי מסוגל ללמוד אפילו דקה אחת. רק מכיון שאני יודע שאני יכול להפסיק כל רגע שאני רוצה, לכן אני מסוגל ללמוד אפילו עשר שעות ברצף" (מנחת תודה-תורה, מאת נכדו הרב גדליה הוניגסברג שליט"א, עמ' ג).