הקב"ה נטע באדם את כוח הבחירה החופשית, שבאמצעותו מסוגל האדם לבחור את דרכו בחיים ולהחליט על צעדיו בהתאם לכושר שיפוטו.

אלמלא היתה בידי האדם יכולת לבחור בעצמו את מהלכיו, לא היה כל טעם להטיל עליו מצוות. כאשר הכול מוכתב מראש, אין משמעות לשכר או לעונש. תורת הגמול נעשית פלסתר. אין כל היגיון לשלם לאדם שכר על מעשים טובים שעשה שלא כרצונו. ואמנם, לבעלי החיים לא נותנים שכר או עונש, כי הבחירה החופשית נעדרת מהם.

אלמלא היתה בחירה, היה מעמדו של האדם כרוך בהשפלה שבאכילת 'לחם חסד'. בכל עת ובכל שעה היה האדם סמוך על שולחן קונו המרעיף עליו משפע טובו, בלי שישקיע מאמץ כלשהו. ואילו עתה, כאשר קיימת אפשרות לבחור את דרכו, יינתן לו שכרו כגמול בהתאם לטיב מעשיו. מתן הבחירה מהווה חסד נפלא.

לו היה האדם חי תדיר תחת רושם חסד זה, היתה מתנת הקב"ה משיגה במלואה את המטרה שלשמה ניתנה. האנשים והעולם כולו היו מגיעים לפסגת שלמותם.

אלא שהאנשים עשו בכוח בחירתם שימוש לרעה, בנצלם אותו לפעולות המנוגדות לרצון שמים. ראשון לכולם היה אדם הראשון, שמיד ביומו הראשון לא עמד בניסיון ונכשל בחטא. מאז "התאזרח" יצר הרע בלב האדם, וקין בנו בצע את הרצח הראשון בתולדות האנושות. מאז, "אות קין", מהווה סמל של קלון לכל נושאיו.

למה נפלו פניך?

קין והבל אחיו התנדבו להביא קרבנות לבוראם. קרבנו של הבל התקבל ברצון לפני הקב"ה, ואילו קרבנו של קין לא התקבל. עניין זה עורר את חמת קין, עד שהוא קם על הבל אחיו והרגו.

הקב"ה פנה אליו ושאלו (בראשית ד', ו'): "למה חרה לך, ולמה נפלו פניך?"

וכי איך לא ייחר לקין על שהושבה מנחתו ריקם?! הן עיניו רואות כי אש ירדה משמים וליחכה את קרבן אחיו, ואילו מנחתו נותרת כפי שהונחה מתחילה. כיצד לא ירע הדבר בעיניו?

פניית הקב"ה אל קין לא היתה שאלה במובן הרגיל, היא היתה קריאה לחשבון נפש נוקב: בדוק את עצמך היטב מדוע חרה לך, האם מפני שקרבנך לא התקבל, או שמא הסיבה האמיתית לכעסך היא מפני שקרבן אחיך כן התקבל?! אם כך הדבר, משמע שרק הקנאה היא הבוערת בך...

היצר הרע הינו ערמומי ומתוחכם. פעמים רבות הוא מצליח לעטוף מידות מגונות כקנאה, תאוה וכבוד, בעטיפות נמלצות של חרדה לדבר ה'. יש לך אדם היורה לכל עבר חיצי קנאות, כאילו אש קודש בוערת בקרבו, בעוד שלאמיתו של דבר חיידקים הרסניים של שנאת הבריות כבר עשו בו שמות.

חובתו האמיתית של האדם היא לדקדק במעשיו, לרדת ככל יכולתו לשורשי מעשיו ולבער מהם סממני רע. אם לא יעשה זאת הוא עלול להרחיק לכת, ועוד לטעון שהוא צדיק תמים.

חרטה חיובית

הצער על כישלון הוא דבר טבעי ולעתים גם רצוי. עגמת נפש יוצרת רצון לתקן עיוותים, כדי שהכישלון לא יישנה בעתיד. כזו היא החרטה החיובית, שהיא הצעד הראשון בתהליך התשובה. אולם אם הצער אינו מוביל לשיפור המעשים, ואדרבה, האדם שוקע בגללו לייאוש, וגרוע מכך, הוא מפנה את כעסו לאפיקים שליליים, אזי נוח לו לאדם שלא יתחרט ולא ייאנח.

הקב"ה גילה כי צערו של קין נבע ממניעים שליליים, ותוצאותיו היו שליליות עוד יותר. צערו של קין נבע מתוך האכזבה הקשה שהיתה לתחושת גאוותו, שהרי התברר שלאחיו יש עדיפות על פניו. אלא שבמקום שילמד מכך להיטיב את מעשיו ולשפר את התנהגותו ואת דרכי חשיבתו, הוא היפנה את כעסו כלפי הכול, כלפי הקב"ה וכלפי כל הכיוונים האפשריים, מלבד הכיוון היחיד המביא לתיקון מעשיו.

קין הדגים התנהגות האופיינית לאנשים מסוימים, הם מחפשים "שעיר לעזאזל" שעליו תחול סאת כעסם.

כעולה וכקרבן

הקב"ה עונה לטיעוני קין, שכאמור מהווה אב-טיפוס להרבה מבני הדורות הבאים. הוראת ה' היתה: "אם תיטיב – שאת".

הקב"ה ביקש לומר לקין שבמקום להתרגז על העבר, עדיף לו להיטיב את מעשיו בעתיד ואזי יסולח לו חטאו. הקב"ה ביקש לומר לקין שאין לו חפץ בקרבנות. לא בהם תלוי ריצוי האדם אל בוראו. הקב"ה מחפש את האדם עצמו.

התשורה העיקרית שניתן להגיש לשמים היא התנהגות טובה, ורק אז גם יתקבל הקרבן ברצון. אם לא כן, 'לפתח חטאת רובץ'.

כאשר אדם נכנס בשערי עבודת ה', הוא אינו צריך "לייבא" קדושה מן החוץ, אלא רק לפתח את הטוב והקדוש שבליבו פנימה, ואלו כוחם עימם לרוממו ולנשאו.

כיוון שהטוב אינו זקוק לעזר מבחוץ, על האדם רק לחושפו ולאפשר לו להתפתח ללא הפרעה, ואז ייחתמו כל מעשיו בחותם הקדושה והטוב.

חינוך טוב אינו עוסק בהקניית ערכים חיצוניים, אלא בהוראת דרך להגיע למעיינות הקדושה והטהרה שבלב. תפקיד מחנך טוב להקנות לחניכו דעת, כי כדאי לו להפסיק לשוטט בשדות זרים. כאשר יתרכז בגרעין הטוב שבתוכו, הקדושה שבו תרוממו ותנשאו.