הטענה כי היהדות הינה דת גזענית, אינה חדשה כלל. היא משמשת כלי להכפשת היהדות זה דורות רבים. כדי להגדיר את הגזענות, עלינו למצוא את המכנה המשותף בין מעשים ופעולות הנעשים על רקע גזעני.

מילון אבן שושן מגדיר את המילה גזע: "קבוצה גדולה או משפחה של בני-אדם ובעלי-חיים, בעלת תכונות ומאפיינים חיצוניים דומים". הגדרת המילה גזענות: "השקפה המחלקת את עמי העולם לגזעים עליונים לעומת גזעים נחותים".

הגדרות יבשות אלו חוטאות לאמת, לא רק משום היובש שבהן, אלא בעיקר מפני שהן מסתירות את תוצאותיה האיומות של הגזענות האנושית. הסיבה שבעטיה שוללת החברה האנושית מעשים גזעניים אינה נובעת משום שהם עונים להגדרה היבשה של הגזענות, אלא בעיקר בשל התוצאות הנוראות שמעשים אלו טומנים בחובם. אילו היתה הגזענות מיטיבה עם האנושות, האם היתה שנואה כל כך? אילו היתה קמה אומה כלשהי וטוענת כי עקב השתייכותה לגזע העליון מחויבת היא לשלום העולם כולו, ואף מעניקה מממונה ומיטיבה עם שאר הבריות, האם היתה האנושות שוללת גזענות? הרי היא היתה מעודדת אותה!

לו היתה האומה הגרמנית טוענת כי מתוקף עליונותה הגזעית מחויבת היא לשלומו ולבטחונו של העם היהודי, מחויבות שהיתה מתורגמת לסיוע בקיבוץ נידחיו אל הארץ המובטחת, או אילו מתוקף עליונותה הגזעית היתה נאבקת לשמירת זכויות המיעוטים באשר הם, באפריקה או באסיה - האם לא היתה גזענותם הופכת למודל לחיקוי? אמור מעתה: כאשר הגזענות מביאה למחויבות ולהשפעה, אין טובה ממנה, וכאשר היא מביאה לחורבן ולדיכוי, אין רעה ממנה. אין לנו מידה או תכונה, ערך או דפוס התנהגות, שאפשר להגדירו כטוב או כרע. הטוב והרע נמדדים ביחס לתועלת או לנזק הנגרמים בעטיים לאנושות. בדרך זו עלינו לנהוג גם בערך "גזענות". אם יש בה כדי להועיל לאנושות, אין אנו רשאים להגדירה כרעה, ואם להיפך, אין מסוכנת ממנה.

בספרו "הגזענות" כותב הפילוסוף היהודי אלבר קמי: "הגזענות היא ייחוס ערך, כללי או מסוים, להבדלים ממשיים או מדומים, לטובתו של המפליל ומתוך פגיעה בקרבן. ייחוס הערך נועד להצדיק תוקפנות או זכויות יתרות".

מצד שני, לו היה ניתן להפוך את כיוונה השלילי של הגזענות ולנתבה לכיוון החיובי, האם לא היתה הגזענות תורמת לבניין העולם ולתיקון העוולות שבו?

יש המבקשים להגן על היהדות מאישומי הגזענות, שכן היא מקבלת את הגרים. הם יצביעו על דמויות שונות בהיסטוריה היהודית, כרבי עקיבא וכרבי מאיר, בני גרים, שהניחו את יסודות התורה שבעל פה. יש שיטענו כי בחירת עם ישראל אינה נחשבת גזענות, כיוון שאומות העולם סירבו לקבל את התורה מאת הבורא.

על אף הכוונה הטובה שבטיעוניהם, אין צורך להסתתר מאחוריהם ולא לעגל פינות במורשת ישראל, כדי להתאימה לרוח הזמן. יש לומר בפה מלא: אכן, הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. אנו 'עם סגולה', ובכך נבדלים אנו מעמים אחרים. בחירה זו מציבה את העם היהודי כעליון, ופסוקים מפורשים הם (דברים כ"ו, י"ז-י"ט): "את ה' האמרת היום, להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו. וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה, כאשר דבר לך, ולשמור כל מצוותיו. ולתתך עליון על כל הגויים, אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דבר".

אין אנו עם ככל העמים, שכן נקראים אנו "בנים" לה'. לכן, אין אנו שווים לעמים אחרים, אף שחביבים גם הם לפני הקב"ה. כה חשובה הבדלה זו, עד שה' מזהירנו כי אם יעלה על ליבנו ש"ככל הגויים בית ישראל", תשקוד ההשגחה האלוקית ללמדנו כי אין הדבר כך, כפי שמובא בנביא (יחזקאל כ', ל"ב-ל"ג):

"והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם".

בעל כורחנו נבחרנו להיות "בנים" למקום, ואין ביכולתנו לשנות זאת, גם אם נבקש.

לכאורה, יש בה בבחירת העם היהודי את כל הסממנים לגזענות. אנחנו "עליונים", אנחנו זכינו לנבואה, והם לא. אנחנו "בנים" למקום, והם לא. אנו הובדלנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואילו הם נותרו מאחור.

אלא שלמרות זאת, אל לנו לחשוש מכך. כי לצורך קביעת החיוב או השלילה שבגזענות, עלינו להתחקות אחר תוצאותיה. האם הגזענות היהודית גרמה את חורבן העולם? האם הביאה לדיכויים של מיעוטים? האם ניסתה היהדות לכפות את אמונתה הייחודית בכוח הזרוע או הממון? האם יצרה היהדות מחנות ריכוז או תאי גזים? האם סיפחה היהדות אל תוכה עמים בכוח החרב, הג'יהאד או בפיתוי ממוני כמנהג הכנסייה הנוצרית?

הגזענות היהודית חיובית היא! אמנם תורת ישראל קובעת כי היהודי "עליון" הוא, אלא שעליונותו מחייבת אותו להיות "אור לגויים", ואין מטרתה להחשיך את עולמם.

כדי לנתב את העליונות הרוחנית לכיוון החיובי, מזהיר הקב"ה את ישראל (ויקרא כ"ב, ל"ב): "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". בחירת העם היהודי - לחייבם היא באה, להטיל עליהם עול ולא לשחררם, להופכם למשפיעים ולא לנוטלים. להוות דוגמה, למען ילמדו יושבי תבל מן העם היהודי כיצד יש להשתמש בתחושת העליונות. בכך יתוקן העולם במלכות ה', כפי שכתוב בנביא (צפניה ג', ט'): "אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד".