הציצית היא קווצת חוטים שחייבים לכרוך בכל אחת מפינותיו של כל בגד בעל ארבעה קצוות. הלובש בגד מצויץ, מקיים מצוות עשה מן התורה. על פי דין תורה אחד משמונת החוטים שבכל כנף יש לצבוע בצבע תכלת העשוי מדמו של חילזון העולה מן הים. אולם אין צבע זה מעכב את קיום המצווה. לכן, בימינו, שאין אנו בקיאים בדרכי זיהויו והכנתו של הצבע, מתקיימת המצווה בחוטים לבנים.

חז"ל ראו את הכינוי "ציצית" כגזור מן הפועל "הצצה" ('מציץ מן החרכים'). בכך באה לידי ביטוי הראייה הדו-סטרית: ראיית האלוקים את האדם ואת מעשיו והתבוננות האדם באלוקיו. הסתכלות זאת מסייעת ליהודי להיזכר בכל עת במילוי חובותיו ובתפקידיו המגוונים, ובמישור הרעיוני - במעמדו האקזיסטנציאלי בעולם.

גם כשעיני האדם מופנות אל הקרקע, אל תבל וארבע כנפותיה, תוך כדי הפעילות בחיי החולין, ציציותיו המתבדרות, מהוות תזכורת מתמדת לשמים הפרושים מעל ראשו ולממד הרוחני שיש לעצם חייו ולקיומו בעולם. 

חוטי הציצית הם אפוא החוט המקשר בין הבגד המבטא את "הלבוש" ואת הגשמיות, לערכי היהדות הבאים לנצור את הגרעין הרוחני הקיים בכל עשייה בעולם החולין.

חכמינו במדרש רבה הדגימו זאת במשל: אדם הושלך לים. הושיט לו הקברניט חבל ואמר לו: תפוס בחבל זה ואל תניחהו. שאם תניחהו, אין לך חיים!  כך היא מצוות ציצית. האדם המצוי בעולם העשייה נמשל לאיש המושלך למי הים. גלי החומריות עלולים להטביעו. אולם, כל עוד נאחז הוא בחוטי הציצית שהטיל לעברו הבורא-הקברניט, יוכל הוא לגלי הים הזועפים ויוכל לנתב את חייו אל הרוחניות

חז"ל מציגים את מצוות ציצית, כזו שתעמוד לרועץ לאומות העולם לעתיד לבוא. גם אם יהיו נכונים לקיים את המצוות כולן, לא יוכלו להסכין למצוות ציצית. מי שהחומריות שקועה בנפשו, גם אם ייאות לקיים מצוות רבות, תמיד יימתח קו מפריד בין עשייתו הרוחנית למלאכתו הגשמית. מצוות ציצית נועדה להעלים קו זה. היא החוט המחבר בין התוכן הרוחני ללבוש הגשמי של עשיות החולין. כדי להחזיק בחבל זה, דרושה מוכנות נפשית שונה לחלוטין.

הציצית היא סמלם של עובדי האלוקים. אך כמו כל סמל, משמעותה העיקרית בתכנים שהיא מייצגת. ענידת הסמל – משמעותה הבעת נכונות למלא את כל חובותיו של איש המסדר. בהבעת נכונות ובהזדהות, זוכה כל יהודי להיות שותף גם למצוות אשר מסיבות שונות נמנע ממנו לקיימן (כמו מצוות הנוהגות רק בזמן שהמקדש קיים וכדו'). לכן, אמרו חז"ל ששקולה מצוות ציצית כנגד כל המצוות כולן.

ניתן לציין רמזים הכלולים במצווה זו. בכוחן של ידיעות אלו להוסיף נעימות לקיום המצווה, ואף לסייע להתקרבות לה'.

אודות מצוות ציצית נאמר בתורה (במדבר פרק ט"ו, פסוק ל"ט): "והיה לכם לציצית, וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם". למצות ציצית ניתנה סגולה מיוחדת: היא מזכירה את מצוות ה' ומביאה לקיומן.

במניין החוטים, הכריכות והקשרים של הציצית מצויים רמזים לשמו של הקדוש ברוך הוא ולתרי"ג (613) מצוות התורה. "ציצית" בגימטריה היא ת"ר=600, ועוד שמונה חוטים וחמישה קשרים. בסך הכול תרי"ג=613.

החותם הקבוע של מצוות ציצית בלבושנו מזכיר לנו ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת התורה ומצוותיה. קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ויוצר מסגרת של חיי קדושה, חיים הגדושים בערכי נצח ומביאים להתקרבות תמידית לה'.

דברים אלו נאמרו במפורש בהמשכה של פרשת ציצית בתורה: "וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו'. למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי, והייתם קדושים לאלוקיכם".

אנשים שזכו לקבל דורון ממלך בשר ודם, שחקוק עליו שם המלך, בוודאי הם מתקשטים בו, מתגאים בו, ומראים אותו תמיד. קל וחומר לציצית, הרומזת לשמו של ה', שבוודאי הלובשה צריך לחוש בכבוד הרב שנפל בחלקו ללבוש אותה באופן תמידי.

אנשי צבא עונדים על בגדיהם דרגות, עיטורים וסמלים שונים. 'עם יד על הלב', האם עלה בדעתך אי פעם לפנות לחייל או לקצין ולשאול אותו: "מדוע הנך מצמיד לבגדיך את הסמלים השונים? מדוע לא תטמין אותם עמוק בכיסך?"

איש לא יהין לפנות בשאלות אלו ללובשי מדים. כולם מבינים שפריטים אלו הינם סמלי יחידות או סמלים המציינים סיום קורסים, השתתפות בקרבות או הצטיינויות שונות. מי שעונד על דש בגדו סמל מסוים, חש הזדהות עם פריט זה. הדבר מעניק לו 'גאוות יחידה' והרגשת השתייכות למאורע שהסמל מצביע עליו. מי שיפנה שאלה מיתממת זו לחייל, וינסה להבין מהו הטעם בהצגת הפריטים הללו, ייחשב לאדם שאינו מן היישוב.

הציצית היא בבחינת דורון שקיבלנו ממלך מלכי המלכים. בורא העולם ומנהיגו בחר בעמו ישראל, וציווה עליהם לקיים את מצוותיו. יחד עם המצוות הוא העניק להם פריט המסמל את הקשר התמידי שלו עם עמנו. האם נתבייש בדורון זה שניתן ממרומים? האם נחפוץ להסירו לנוכח העובדה שרבים אינם מבינים את משמעותו ותמהים על מנהגנו?

בעת קיום מצוות ציצית נחוש כחייל שהוענק לו 'אות המופת' על מעשה גבורה נאצל שזכה לעשות. החוטים, המבצבצים על הבגד, מכריזים קבל עם ועולם שחיילים נאמנים אנו, חיילים בצבאו של מלך מלכי המלכים, שהנחיל לנו באהבתו הרבה את התורה ואת מצוותיה.