"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".
כתב רש"י: "מה טעם פתח ב'בראשית'? שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
יש להתבונן, הרי כל הנכתב בתורה עוסק בעניינים העומדים ברומו של עולם. הייתכן שהתורה פותחת את דבריה בסיפור הבריאה רק כדי שיהיה לנו מה להשיב לטענות הגויים ?
והנה, אנו שומעים בעל כרחנו את הטענה 'לסטים אתם', בכל הפעמים שבהם עלו וחזרו היהודים לארץ ישראל. נמנה חלק מתופעות אלו:
בכיבוש עולי מצרים, בתקופת יהושע בן נון, היו שבע שנות מלחמה שבהן נלחם עם ישראל בעמי כנען. בודאי שעם ישראל נראה אז בעיני האומות כלסטים.
בכיבוש עולי בבל, בתקופת עזרא ונחמיה, למרות שעלו לארץ ברשות כורש, קמה התנגדות רבה בקרב השומרונים והם אף רצו להלחם בנו, כמבואר בנחמיה פרק ד'.
גם בתקופה זו כשחזרנו לארץ, חזרה זו רצופה במלחמות רבות, הממשיכות עד ימינו, ושומעים אנו ללא הרף את הטענה: 'לסטים אתם'.
נתבונן בנקודה נוספת: מדוע זקוקים אנו לחזור לארץ בדרך חתחתים. היבצר מה' דבר? והרי ניתן היה לעלות לארץ בשלום וללא מלחמות כלל.
והנה, במקום נוסף התייחסו רבותינו לנושא זה: "אמר להם הקב"ה לישראל: יכול הייתי לברוא לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כוחי, אני נותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר: 'כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים'" (מדרש רבה במדבר כ"ג, י"א).
לתכנית כיבוש הארץ ישנה מטרה עילאית: ללמד את עם ישראל כי יש בעל בית לעולם, ואין בעלות קבועה לאף אחד מהעמים.
עם ישראל, כבניו של הבורא, צריכים להכיר בהכרה ברורה שהקב"ה הוא אדון כל הארץ. הם ירכשו הכרה זו באמצעות: "לתת להם נחלת גויים". כאשר הקב"ה מגרש את שונאינו מפנינו, מתגלה בעלותו על העולם.
מתבאר בדברי רש"י שתשובתינו לאומות העולם היא שבתורה כתוב שהקב"ה ברא את העולם והארץ שייכת לו, הוא זה שנתנה לאומות, והוא זה שלקחה מהן ונתנה לנו.
הדבר מופלא. כיצד ניתן להשתמש בתורה כמסמך מחייב ולענות מתוכה תשובה ניצחת לעמים. הגויים עלולים לענות לנו כי אין הם מקבלים את התורה כמסמך אלוקי. לחיזוק דבריהם הם יאמרו: הרי אתם בעצמכם אומרים זאת: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב", זוהי תורת משה רבם של ישראל.
אמנם, התבוננות בסוגיה זו תלמדנו דעת.
התשובה היחידה הקיימת באמתחתינו לטענת האומות היא שכתוב בתורה שהארץ היא שלנו. ואכן, בשעת הכרזת המדינה התשובה היחידה שהייתה בידינו היא: בתורה כתוב שהארץ שלנו. למרות שראש הממשלה עצמו שכח את קיומו של ספר זה, הדיון באו"ם גרם לו בעל כורחו להיזכר בתורה ולהשתמש בה כמסמך מחייב, מחייב גם את הגויים.
העלייה לארץ בדרך כיבוש, מטרתה לתלות את זכות הישיבה בארץ באמונה בתורת ישראל.
בויכוח עם האומות נוכיח שהתורה היא אלוקית, שהרי כתובים בה נבואות על ההיסטוריה העתידית, המהוות עדות לתורה משמים, כמובא ברמב"ן פרשת כי תבא (כ"ח, מ"ב) ובפרשת ואתחנן (ד, כ"ה). החזרה לארץ גוררת בעקבותיה דיון אודות זכותינו על הארץ, ומכאן קרובה הדרך לגלוי האמת שתורתנו אמנם ירדה משמים.
להבהרת העניין, נמשיל את הדבר במשל.
למשטרה הגיעה ידיעה מוקדמת על פריצה מתוכננת לאחד מסניפי הבנקים. המשטרה הציבה מארב וצולמו כל שלבי הפריצה. כשסיים הגנב את מלאכתו, נתפס על ידי השוטרים והובא לבית המשפט. המשטרה הציגה את כל הצילומים בפני השופטים, וברור היה שהעצור הוא אכן הפורץ. השופט שאל את הגנב: מה יש לך לומר להגנתך? השיב הגנב: נכון שפרצתי, אבל הבנק הוא שלי! אמר השופט: נפסיק עתה לדון בטענת גניבה, ונעבור לבירור המסמכים כדי לברר את בעלותך על הבנק.
טוענים בפנינו כי לסטים אנו וגנבנו את הארץ. אנו עונים להם: אמנם גנבנו, אבל את שלנו לקחנו. אומרים השופטים: א"כ יש להפסיק לדון בטענת הגניבה, ולעבור לבדיקת המסמכים המבררים שהארץ אמנם שייכת לעם ישראל. פותחים את התורה ושם כתוב שהארץ שלנו.
התורה פותחת בזכותינו על ארץ ישראל, באופן זה יאלץ עם ישראל להיזכר בכל הדורות שהתורה היא מסמך אלוקי, ומחויבים אנו לשמור את כל הכתוב בה. סיפור הבריאה נועד בעיקרו לצורך העם היהודי לדורותיו, שיהיה מחובר לנצח באמונה שהתורה היא מן השמים. מהלך זה בכוחו להוביל את העולם כולו להכרה באמת זו.