ביום שישי, כאשר הכל כבר נברא, השמים, הארץ וכל צבאם נכונים היו למלא את תפקידם, רק אז, יצר בורא העולם את האדם - נזר הבריאה. מדוע נשלמה המלאכה רק בהגיע האדם אל העולם. מה הייתה מטרת הבורא ביוצרו אדם?

התבוננות בבריאה שקדמה ליצירת האדם, תביא אותנו להבנת נושא זה:

כל היקום שנברא בששה ימים, פועל על פי חוקים קבועים שאינם משתנים. אלו הם חוקי הטבע, אשר טבע הבורא בבריאה, ומכוחם היא פועלת.

האדמה, המנביטה את הזרעים הנזרעים בה, ומצמיחה אילנות מרהיבים, עושה זאת מכוח אותם חוקים, שטבע בה האלוקים בששת ימי בראשית. בעלי החיים, הן מהזעירים ביותר ועד גדולי הממדים, שוכני המים והמעופפים, כולם מתפקדים על לפי תכונות הקיימות בהם מאז ומעולם.

המשותף לכל הנבראים, הוא שהם כפופים לחוקים, ואין להם בחירה ויכולת לשנות את מטרת חייהם.

גם המלאכים, משרתי עליון, הם נעדרי בחירה, ופועלים מכוח דרגת הקדושה הטבועה בהם. אין להם אפשרות לסטות משליחותם העליונה. המלאך "גבריאל" אומר לפני הבורא בכל יום: "קדוש, קדוש, קדוש", הוא עושה זאת מכוח דרגת קדושתו, שניתנה לו על ידי בורא העולם, ולא מכח בחירתו.

הסדר והיציבות בעולמנו, הם תוצאה ישירה של הנהגה זו. אם הברואים היו פועלים על פי בחירתם, העולם היה חוזר למצב של תוהו ובוהו.

שונה מכל הברואים הוא האדם. ניתנה לו בחירה, והוא פועל ומנתב את מסלול חייו על פי בחירתו.

הבה נתבונן בדרך שבה נברא האדם.

כל הברואים נבראו על ידי דיבורו של ה' (בראשית א', ג'-כ"ד): "ויאמר אלוקים יהיה אור - ויהי אור", "ויאמר אלוקים תוצא הארץ נפש חיה", "ויאמר אלוקים יהי מאורות ברקיע השמים", וכן הלאה.

לא כן היתה בריאת האדם. בפסוק נאמר (בראשית ב', ז'): "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה - ויפח באפיו נשמת חיים''. גדלותו של האדם מתבטאת בכך שנשמתו נוצרה מנפיחתו של ה' בכבודו ובעצמו.

כתוצאה מנפיחה זו עברו תכונות מסויימות מהקב"ה לאדם בזעיר אנפין, בהם אדם מתדמה לבוראו. כשם שהבורא נצחי, כך הנשמה נצחית וחיה לאחר המוות. כשם שהקב"ה יוצר, כך האדם יוצר, באמצעות החכמה שעברה אליו מהבורא.

"הבחירה היא מידה אלוקית" (הרמב"ן בראשית ב', ט'). בורא העולם עושה טוב מרצונו החופשי, ולא מכוח הכרח או חוקיות. גם מעלה זו עברה אל האדם, והוא היחיד בכל העולמות כולם הנקרא 'בוחר'. הוא עושה את הטוב מרצונו ולא מכח חוקי הטבע. האדם נקרא ''צלם אלוקים'', כיון שיש בו תכונות שבהן הוא דומה לבוראו.

בתורת הקבלה מובא שמעשיו הטובים של האדם, מהווים 'נשמה' להחזקת כל העולמות, כולל העולמות העליונים. כפי שהבורא מחיה את כל העולמות, כך גם האדם במעשיו הטובים מחיה את כל העולמות. כתוצאה מכך יורדת ההשפעה מאותם עולמות עליונים אל עולמנו.

לאורם של דברים אלו ניתן להבין את תכלית בריאתו של האדם. בהיותו דומה לבורא, הוא משמש כנשמה המחיה את כל העולמות, שנבראו בששת ימי הבריאה.

לצורך השגת הבחירה היה צורך לברוא את היצר הרע – אשר יפתה את האדם, וכשיתגבר עליו האדם ויבחר בטוב, יחשב שעשה את הטוב מרצונו. לולא היצר הרע, היה האדם עושה את הטוב מטבעו, ולא הייתה מושגת מטרת בריאתו - שיהיה דומה לבוראו.

חז"ל אמרו על הפסוק: "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד" (בראשית א', ל"א): "טוב מאד – זה היצר הרע". כיצד היצר הרע, ששמו מעיד על מהותו, מכונה "טוב מאד"? הדברים מכוונים למטרה של אותו היצר. היצר הרע נקרא כך, כי משמש הוא כמכשול, כשהמטרה היא להתגבר עליו ולהביא את האדם לבחור בטוב מרצונו, ובכך להתדמות לבוראו.

רבים טועים וחושבים כי המושג בחירה חופשית פירושו שהאדם חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, בדומה לבחירת בגדים. כשם שכל אחד חופשי לבחור את הבגד הנראה לו, כן הדבר בעולמה של היהדות , כל אחד חופשי לבחור את דרכו בחיים.

זוהי טעות!

נאמר בתורה (דברים ל', י"ט): "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה - ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". כאשר הצד השני העומד לבחירה הוא המוות והרע, התבטל לחלוטין המשפט: 'כל אחד חופשי לבחור את דרכו, כפי הנראה לו'. הפסוק מסיים וקובע: "ובחרת בחיים" - רק צד אחד לפניך, ובו תבחר.

הביטוי "בחירה חופשית" מתפרש שהאדם הוא היצור היחיד בעולם, שחופשי מחוקי הטבע, שאינו מוכרח במעשיו.

לאדם יש רק דרך אחת, והיא עשיית הטוב. אך ההליכה בדרך זו נעשית מבחירתו. בזכות מעלה זו הגבוהה אף מדרגת המלאכים הפועלים על פי מדרגתם ולא מבחירתם, נקרא האדם "נזר הבריאה".

נדמיין לעצמנו רובוט המסוגל להגיש לבעליו כוס קפה על פי טעמו האישי. בעל הבית מקבל את השירות, מחייך אל הרובוט בחום, אומר "תודה רבה", ואף טופח על שכמו המתכתי לאות הערכה. נקל להבין שהתיאור מגוחך. אך אם במקום הרובוט, יבצע האדם אותה פעולה, יהפוך התיאור למציאותי, ואף למתבקש.

ההבדל נעוץ במעלת הבחירה. איש לא יעלה בדעתו להודות לגוש חומר אשר פעולותיו מתוכנתות מעצם יצירתו. הוא מוכרח בפעולותיו ואין לו אפשרות לסרב, לכן, אין מקום להודות לו על מה שעשה. לעומת זאת, כאשר האדם בוחר להיטיב עם הזולת, מחייב הדבר הכרת טובה, שכן אין האדם מחוייב לעשות פעולה זו. כשעושה האדם טובה, הוא עושה זאת מרצונו החופשי, ועל כך אנו מודים לו, על שבחר בדרך הנכונה.

האדם קיבל מתנה מהבורא, ושמה 'בחירה', שפירושה עשיית טוב מרצונו החופשי. ובבחירתו בטוב זוכה האדם להערכה ושכר מבורא העולם.

אשרי האדם שזכה למתנה אלוקית כה חשובה!