''ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות'' (בראשית ב', י"ז).

בפסוק זה מתבאר שאם האדם יאכל מעץ הדעת, הוא לא יוכל לחיות לנצח, ועליו יהיה לחזור לאדמה שממנה נוצר. מן הראוי לברר מדוע החטא מהווה סתירה לנצחיות?

רבי חיים מוולוז'ין בספרו ''נפש החיים'' (שער א' פ"ו בהגה"ה) מבאר שאדם הראשון שנברא ע"י הקב"ה טבעו היה זך ונקי והיה בעל דרגות רוחניות גבוהות מאד, בדומה לדרגת המלאכים. אמנם היה מעולה מהם בכח הבחירה שניתן לו. הואיל ומטרת בריאתו הייתה עשיית טוב מתוך בחירתו והחלטתו, נברא עבורו היצר הרע בדמותו של הנחש, כדי לפתותו לכיוון השלילי. כשיתגבר על הפיתוי, נמצא שבחר מרצונו בטוב האמיתי והמושלם.

כשאכל אדם הראשון מעץ הדעת, חדר היצר הרע לתוכו. מעתה, כוחות הרע הפכו לחלק ממנו. שינוי זה הורגש מיד, בחפשו עלי תאנה לכסות את גופו. ברגע זה פעלה בו מידת התאוה, והוא חש בושה בהיותו ערום. כאשר לפני כן פעל האדם רק מכוחות הקדושה, האיברים כולם היו כפנים וידים, והם לא התביישו בהם.

משמעותה של המילה דעת היא חיבור. סגולת פרי עץ זה, לחבר את הרע עם הטוב בתוך האדם.

ואמנם חטא זה גרם לאיבוד הנצחיות. לפני החטא היצר שהה מחוץ לאדם, והאדם יכול היה לחיות לנצח, ולא היה כל צורך להחזירו לאדמה כדי לזככו, כי זך היה בטבעו.

אולם במצב החדש כשהיצר חדר אליו פנימה, חייב האדם לחזור לאדמה בסוף ימיו, כדי להפריד ממנו את כוחות הרע שהתחברו אליו, ולזככו מחדש לקראת התחייה באחרית הימים. את כל זה גרם החטא שחולל שינוי מהותי באדם והוא שגרם לאיבוד הנצחיות.

תהליך זה של הפרדת הרע מהאדם ע"י האדמה, כזיכוך לקראת התחיה באחרית הימים, ניתן לראותו כבר היום בעולמנו.

בתפילה אנו אומרים: "מחיה המתים". המילה "מחיה" מופיעה בהווה, כי תחיית המתים קיימת כבר כעת בעולמנו! הכיצד?

תהליך נביטה של זרע באדמה, מתבצע בשני שלבים. כל גרעין שנטמן באדמה עובר תהליך של ריקבון, ורק אחריו מופיעה צמיחה חדשה על פני הקרקע. הגרעין מורכב משני חלקים: החלק הפנימי - בו טמון כח הצמיחה המחודשת, והחלק החיצוני - החומר העוטף את החלק הפנימי. תהליך הריקבון בא כדי להפריד ולסלק את החלק החיצוני ולחשוף את החלק הפנימי שממנו באה צמיחה חדשה.

תהליך זה של חידלון לצורך ההתחדשות, ניתן להגדירו בשם 'תחיית המתים', ועל כן אנו אומרים 'מחיה המתים' בלשון הווה.

תהליך דומה עובר האדם לאחר שמילא את ימיו בעולם הזה. האדם נטמן באדמה, כדי להפריד ממנו את הרע המיותר ולזככו לקראת צמיחה מחודשת, שתהיה בתקופת תחיית המתים.

מחזוריות זו של חיים ומוות לצורך זיכוך, מוגבלת היא בזמן. התקופה שקצב הקב"ה לתהליך זה, היא ששת אלפים שנה. כדברי רבותינו (במסכת סנהדרין צ"ז ע"א): 'תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוי עלמא'. למצב החדש שנוצר ע"י חטא אדם הראשון הוקצבו ששת אלפים שנה.

הנביא כותב ברורות כי באחרית הימים ישוב האדם למדרגת אדם הראשון קודם החטא. היצר לא ישכון יותר בתוך האדם, והבחירה תפעל בכוונים חדשים לגמרי, המתאימים לתקופת אחרית הימים.