המאפיין הראשי של המין האנושי הוא יכולתו וגם חובתו לבחור את דרכו. על האדם לפעול על פי שיקול דעתו ולא להיסחף אחר כוח הזרימה של מניעים תאוותניים. בנקודה זו בא לידי ביטוי ייחודו של האדם על פני יתר ברואי תבל.

בעלי החיים אינם בעלי בחירה. הם פועלים בהתאם לנטיותיהם הטבעיות. ה' חנן אותם במערכת חושים, המכתיבה להם כיצד לפעול וכיצד להגיב לנוכח תופעות שונות. הכרת מערכת חושים זו לעומקה מסייעת לצפות מראש, ברמת הסתברות כמעט ודאית, את כל צעדיהם.

ברום הבריאה ניצבים מלאכי מעלה, משרתי מרום. הם אינם בעלי גוף ואין להם נטיות גופניות. המלאכים משוללים רצונות עצמיים, ומסיבה זו אין להם גם את סגולת הבחירה. אין להם יצר רע המבקש להניאם מלמלא את חובתם ואין גורם המפריע להם בעבודתם הרוחנית. לכן, הם ששים ושמחים לעשות את רצון קונם, והם פועלים בשלמות במישור שעליו הופקדו.

מעלתו הגדולה של האדם היא שניתנה לו אפשרות בחירה. הבחירה היא אחד הגילויים הבולטים של צלם אלוקים הטבוע באדם. כשם שהקדוש ברוך הוא עושה הכול ופועל כרצונו, כך גם האדם מסוגל לפעול בהתאם לרצונו העצמי, והוא פועל גם מול יצריו המתנגדים למהלכים אלו. אדם שאינו מודע לכוח הבחירה שניתן לו ממרום, מאבד את סגולתו העיקרית כאדם. במקום לפעול כרצונו ולשלוט על יצריו, הוא הופך לנשלט. במקום להיות מנהיג, הוא מונהג על ידי היצרים.

חשוב להדגיש: גם מי שנרתע מכובד האחריות, ביודעו שבחירתו עשויה לחרוץ את גורלו, והוא מחליט שלא להחליט, כבר הוא בחר את דרכו בחיים. כוחות גופו יעשו את שלהם וישלטו עליו. החל מאותה שעה שבה ויתר האדם על עליונותו כאדם, הוא מסור לחלוטין בידי יצריו.

בחירה זו מוטלת על האדם כל עוד נשמת רוח חיים באפו. גם אם בחר האדם ברע, הוא אינו אבוד. עדיין הוא מסוגל לבחור בטוב. המאבק הוא תמידי ובלתי פוסק. מצד שני, גם אם נהג האדם בתבונה ובחר בטוב, עדיין אין הוא רשאי לשקוט על שמריו ולנוח על זרי דפנה. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (סוכה נ"ב, א'). ההתמודדות נמשכת גם אצל אדם רוחני, והיא מתרחשת בנקודה גבוהה יותר מאשר בעבר.

האדם, נזר הבריאה, מצוי בתוככי מלחמה תמידית. מוטל עליו לנצח, להבקיע את ביצורי האויב הרוחני ולהתקדם הלאה במסע ניצחון מול חיילות היצר המעוניינים למגרו.

מצד נשמתו, האדם ישר מיסודו. משום כך, נשמתו חפצה להידבק בבוראה, שהוא מקור הישרות. אולם נשמה זו שוכנת בגוף חומרי אשר בו נתונים יצרים וחולשות, ועליהם נאמר (בראשית ד', ז'): "לפתח חטאת רובץ". בין שני יסודות אלו נערכת התמודדות בלתי פוסקת. תפקידו של האדם להגביר את היסוד הרוחני באישיותו ולהסיר את הגורמים המפריעים לנשמה לפעול מתוך ישרות טבעית כפי שעשאה האלוקים.

החיים עלי אדמות הם חידה סתומה ומלאת תעלומות. אלפי שנים משקיע האדם מאמצים שכליים לרדת לצפונותיה של חידה זו. למרות מאמצים אלו לא הצליח האדם לגלות את סוד החיים ואת דרך התהוותם. למותר לציין, שאם לא הכיר האדם את סוד חייו, הוא לא הכיר גם את תכליתם – ובעיני שכלו הוא אף לא הצליח לגלות את תפקידו בחיים.

במעמד הר סיני נתגלה בורא עולמים וגילה לעם ישראל מהי תכלית החיים ומהו ייעודו של האדם עלי אדמות. כשם שהוסברו לו תופעות החיים, כך הוסברו לו גם חובותיו בחיים. תרי"ג (שש מאות ושלוש עשרה) מצוות ניתנו לו. יש מהן הרחוקות מהבנתו, ויש מהן הקרובות יותר להבנתו, אלו הן בעיקר המצוות הבאות להסדיר את יחסי האדם עם החברה. חשוב להבין שגם מצוות אלו, שנראה שהאדם מבין אותן, הבנתו חודרת רק לקליפה החיצונית של סוד מהותן.

הנביא ישעיה קובע שאין לנו יכולת להבין את כוונות הבורא ואת דרכיו: "כי כאשר גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישעיה נ"ה, ט').

נביא דוגמא הממחישה כיוון חשיבה זה. המדע מתקדם בצעדי ענק. השכם והערב מתגלים גילויים, המפתיעים אפילו את החוקרים עצמם. אולם התחושה הברורה היא, שככל שמתקדמים יותר, מתגלים רבדים רבים שטרם נחקרו, רבדים שהנסתר בהם רב על הגלוי. חידת היקום תישאר עלומה לעד למרות הישגי המדע.

אם כך הם פני הדברים בתחום הפיזי, שלכאורה קשור אלינו וקרוב לתודעתנו, אין ספק שבתחום הרוחני הדברים רחוקים מהבנתנו עד לאין שיעור. יתר על כן, לא זו בלבד שאיננו מסוגלים להעמיק בדברים, להבינם ולהגיע לתכליתם, חסרים לנו נתוני יסוד, שאינם מוכרים לנו כלל. לדוגמא, ידוע לנו שלכל חפץ שלושה ממדים: אורך, רוחב וגובה. אילו ניסו לבאר לנו שיש ממד נוסף, לא היינו מסוגלים לקלוט אותו כלל, שכן, אין לנו יכולת לתפוס אותו בחושינו או במחשבותינו. קל וחומר שכך הם פני הדברים בתחום הרוח. איננו מסוגלים לקלוט כלל את טעמי המצוות לאשורן.

תכנית העולם, שהיא גם תכנית החיים, טמונה בתורה. על פי התורה נברא העולם. חוקי הבריאה, שהם חוקי הטבע וחוקי הנהגת העולם, טבועים בתורה. ככל שיעמיק האדם בתורה, ישכיל יותר להבין את מהות העולם, את חוקיו, את מטרתו ואת תכליתו. ככל שיתמיד האדם לחיות בהתאם לתורה, שהיא תכנית העולם ותכנית חייו, יהיו חייו מלאים יותר ומותאמים יותר לתכליתם.