השליטה העצמית היא שם כולל להתנהגויות רבות ומורכבות. נמנה ארבעה מצבים, שבהם נתקל האדם, מצבים הדורשים ממנו מנהיגות ושליטה עצמית:

א. עמידה מול הפיתויים. עוד בשחר ההיסטוריה, כשרגליהם של בני האדם הטביעו עקבות טריים, ראשוניים, על אדמת העולם, כבר אז הודיע הבורא לקין שיהיה עליו לעמוד מול פיתויים: "אם תיטיב - שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו" (בראשית ד', ז').

העמידה מול פיתוי מאלצת את האדם להחליט האם להיגרר ולהתפתות או להתגבר. הוא חייב לשקול את המחיר ואת התוצאות של כל אחת מהדרכים. על פי רוב, השכר על עבירה מופיע "כאן ועכשיו", ואילו המחיר או העונש על העבירה הינו ערטילאי, מרוחק ואינו מומחש. מסיבה זו המאבק אינו קל והאדם נתון לסיכונים.

ב. דחיית סיפוקים - כבר מהינקות אנו משדלים את ילדינו להשהות את רצונם ולא למלא את סיפוקם באופן מיידי. אם הקוראת לבנה הבוכה: "אל תבכה, אמא כבר באה אליך", היא החלוצה בדרך החינוך שתלווה את האדם. הגננת תדרוש ממנו להתאפק מלדבר בשעת הסיפור ובבית הספר יורו לו לא להסתובב בכיתה בזמן השיעור. החברה תאותת לו שעליו להיכנס למשטר של דיאטה או להימנע מעישון. זאת גם אם תמיד ייווצר קושי בשליטה עצמית, קושי שיצמיח אמרות כנף של מעשנים: "מה הבעיה להפסיק לעשן? כבר הפסקתי 15 פעם!"

וולטר מישל, חוקר שעקב אחר התפתחותם של ילדים מגילאי הגן ועד סוף התיכון, ערך ניסוי שתוצאותיו היו משמעותיות ביותר: הוא הניח ממתק על השולחן ואמר שעליו לצאת לכמה דקות. לפני צאתו, התנה עם הילדים שנכחו בחדר, שילד שיוכל להתאפק עד שישוב, יקבל שני ממתקים. שליש מהילדים איבדו את סבלנותם וחטפו את הממתק מיד עם צאתו מהחדר. כמה מהנותרים הצליחו להתאפק זמן מה, אך רק מעטים המתינו במשך 15 דקות עד שובו.

ממסקנות המחקר התברר, כי היכולת לעמוד בפיתוי ולאכוף השתהות, מהווה מנוף להתקדמות הילדים ומדד להצלחתם. הוברר שהמתאפקים היו כשירים יותר מבחינה לימודית. הם היו בעלי כושר ריכוז גבוה יותר, היו מסוגלים להיצמד לתכנית עבודה ולהתעקש גם במקום שהסיכונים בו רבים.

ג. התגברות על כאב - ילד נפל, דם זב מברכיו והוא בוכה ומיילל, מבשלת חתכה את אצבעה, הולך רגל עיקם את רגלו, אדם נפל במדרגות ביתו - כל אלו חווים סבל וכאב פיזי. מהו כאב חזק ומהו כאב קל? איך ניתן להתגבר על כאב? שאלות אלו, המצויות בקו התפר שבין תחומי הרפואה לפסיכולוגיה, העלו שהתשובה היא סובייקטיבית: מה שנחשב כאב בלתי נסבל לאחד אינו כה נורא בעיני השני. מדידת הכאב כמעט ואינה אפשרית. המידע אודותיו נשען על תלונותיו של הסובל, על אנחותיו ועל תנוחות גופו, כלומר, על תפיסתו הסובייקטיבית בלבד.

ה"בשורה" בחקר הכאב עשויה להתמצות במחקרו של רוזנבאום: הוא ביקש ממבוגרים להכניס אצבע למים קרים מאד. ממצאיו הורו, שככל שהשליטה העצמית של הנבדק היתה גבוהה יותר, הוא הצליח להשאיר את אצבעו במים הקרים זמן רב יותר. המסקנה: עצמת הכאב קשורה ביכולתו של האדם לשאת אותו, או במילים אחרות: הסבל מהכאב יהיה נמוך יותר, אם יפתח האדם כלים להתמודד מולו.

ד. התמודדות מול מצבי לחץ - מצבי לחץ סובבים אותנו כל ימי חיינו: התינוק רוצה להגיע אל צעצוע מרוחק ואינו יכול, הגננת שואלת את הילד שאלה והוא אינו יודע את התשובה, התחרות בבית הספר קשה, הנער רוצה להתקבל ללימודים במקום מסוים ואינו יודע אם הדבר יעלה בידו, החברים לועגים, הבוס בעבודה דורש דרישות מרובות - כל אלו הם מצבי לחץ בריאים ומעודדים לפעולה. אך כאשר האדם רואה את עצמו כבלתי יכול לעמוד בדרישות המופנות אליו, הוא חש לחוץ. באיזו מידה ישפיע עליו לחץ זה? האם תהיה לו ההשפעה חיובית או משתקת? האם יתפרץ, יכעס, יהיה אטום לסביבתו או ייעשה מתוכנן יותר וענייני, חותר למטרתו? הדבר תלוי בשליטתו העצמית.

התחומים שהשליטה העצמית ניכרת בהם מוכרים לנו ממציאות היומיום. ניתן בנקל לזהות את הדרכתה של התורה, הנשזרת בכל אחד מהם: האדם נקרא להתגבר על הרצון הפוחז לרכל על חברו או להתלוצץ על חשבונו. מי שמקפיד להמתין בין מאכלי בשר לחלב, חייב לדחות את הנאתו משוקולד חלבי עד לאחר תום שש השעות המוקצבות לכך. המצווה לצום ביום הכיפורים מחייבת עמידה באי נוחות במשך שעות ארוכות. גם תביעה מוסרית, הנגזרת מדרכה של התורה, תנחה את האדם להמעיט באנחותיו גם בזמן חולי כדי לא לצער את קרוביו.

התמודדות מול מצבים אלו שבהם האדם ניצב בתוככי נסיונות וקשיים, היא המוציאה מן הכוח אל הפועל את כוחותיו החיוביים של האדם והיא המובילה אותו אל מילוי משימתו. ניצחון במשימות אלו הוא ניצחונה של הנשמה על המכשולים הניצבים בדרכה בארץ החיים.