קטנים אנו מלפרש את דרכי ה'. עם זאת, השאלה של מציאות הסבל והייסורים בעולם היא שאלה הנוגעת לחיי היום-יום. לכן, עלינו להשיב עליה תשובה לפי ערכנו והבנתנו.

אין ספק כי כל מה שאנו עתידים לבאר, אינו הסוף והתכלית של תשובה זו, שכן אין באפשרותנו, קרוצי חומר, לדעת את דרכי ה' עד תום. אך למרות זאת, חשוב לבאר את הנושא, כפי הבנתנו.

לנוכח העובדה ששאלה זו קשורה לשורשי הבריאה, עלינו להקדים מספר ידיעות נחוצות הקשורות לנושא זה.

מיד עם תחילת הבריאה נקבע היסוד כי אין מציאות של גילוי טובה, בלא שיקדם לה העדר. עיקרון זה מתבטא בכל התחומים. אין מציאות של צמיחת אילן ללא הריקבון המוקדם של הזרע המצמיח אותו. כמו כן, היום הראשון של הבריאה מתחיל ב"ויהי ערב", בהעדר אור. רק לאחר מכן נאמר: "ויהי בוקר". זו היא גם מציאות האדם בכל תחומיו. גם כוחות הנפש הטמונים בו אינם יוצאים אל הפועל, אלא דרך מציאות של העדר. כל מי שהתנסה אי פעם וחש פחד ממוות, יודע כי בשעה זו מתגלים באדם כוחות עצומים, כוחות שמעולם לא חלם שביכולתו להגיע אליהם. דווקא מציאות ההעדר היא המגלה את הטמון בנפשו פנימה, והיא המוציאה אותם מן הכוח אל הפועל.

מטרת הייסורים ותפקידם, ליצור את מקום ההעדר, דהיינו, את החלל שבו יוכל האדם לגלות את עצמו. כל עוד החיים מתנהלים בשלום ובשלווה, אין האדם מסוגל לגלות את כוחות הנפש הטמונים בו. רק באמצעות ההעדר מתגלים כוחות נפשו של האדם ובוקעים החוצה.

גם גילוי מציאותו של ה' לנבראים נעשה דווקא על ידי ההעדר. האדם נברא בצלם ובדמות, כמו שכתוב: "ויברא ה' אלוקים את האדם בצלמו" (בראשית א', כ"ז). מעצם מציאותו הוא דומה ליוצרו. וכשם שברא הקב"ה את העולם יש מאין, מתוך העדר מוחלט, כן האדם שנברא בצלמו ובדמותו של ה', עליו לברוא עולמות באותה בחינה, כביכול, ביצירת יש מאין.

בשל כך נקבעו ההעדר והחיסרון בכל מציאות הבריאה. תפקיד האדם בחייו למלא אותו חיסרון ולהשלימו. על ידי כך הוא זוכה להיות דומה לקונו. הייסורים מהווים את ה"ריק", את החלל שבו יוכל האדם לגלות את עצמו ואת כוחות הנפש הגנוזים בו. בכך, כביכול, הוא ידמה לה' יתברך.

דווקא אדם שקיימים אצלו העדר וחיסרון, ועל אף כל זאת הוא מתגבר, מתעלה ונלחם, מתוך מטרה לעבוד את ה' כראוי, הוא זה, שכביכול, יוצר יש מאין.

כאשר הטרדות והייסורים מרובים וגם כוחות הנפש והגוף נחלשו, אזי עומד היהודי בצלמו וביופיו. דווקא ההעדר והחיסרון, יש ביכולתם להיות מנוצלים על ידי האדם בכל רגע למען הפיכתם ל"יהלומים".

בדורות עברו חיו יהודים בעניות ובדוחק, אולם דבר זה לא הסיח את דעתם מתפקידם העיקרי עלי אדמות. היו מהם שסברו כי כך טוב להם, שכן הם חששו שמא בעקבות העושר ינוכה משכרם בעולם הבא.

החסרונות הבאים לשרתנו ולהצדיק את בריאתנו, אם נתעלה ונתאמץ אפילו מעט, נהיה יוצרי "יש מאין". בכך נשלים את תכלית הבריאה ונגלה בתוך ההעדר את אור ה'. בכך נביא את העולם לתיקונו ביתר שאת. זהו תפקידנו בעולמנו!