טוב חברים... עכשיו זה רשמי... מותר לגלות... אנחנו עם שמח - נקודה.

מדינת ישראל הגיעה אל המקום השני בעולם... ככה בלי לשים לב. אני חושב שזו סיבה מספיק טובה לפתוח איזה "שיבס" לכבוד המאורע הנדיר והמשמח. מקום שני באיזה תחום? נו, מה זה חשוב העיקר מקום שני. טוב... אם אתם רוצים לדעת? אז לא... לא במתמטיקה... באלכוהול. מה זה משנה העיקר מקום שני. לחיים – לחיים

בדו"ח מחקר רשמי שנערך על ידי מכון המחקר של כנסת ישראל והונח אמש בפני הועדה לזכויות הילד מופיעים נתונים מפחידים על הרגלי השתיה של נערי ונערות "עם הספר", להלן מקצת הנתונים.

כ-20% מן הילדים ו-8% מן הילדות הלומדים בכיתות ו' מודים שהם נוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים לפחות פעם בשבוע. שליש מתלמידי ישראל בני 15-17 השתכרו לפחות פעם אחת בשנת 2007. טוב... מספיק עם ה"לשון הרע".

למה אני מספר לכם על כך? מכיון שעכשיו יש לי הסבר לתופעה אחרת. אם ה"פעם אחת" התרחשה, לדוגמא, לפני מבחני הבגרות במתמטיקה, אפשר להבין מדוע מדינת היהודים ממוקמת בסולם המתמטי אי שם בין העשור השלישי לרביעי, ענין של חשבון פשוט. אבל בלי צחוק חברים, אני חושב שזה מפחיד.

מה עושים – חברים? כמה צפוי. ועדת השרים לחקיקה תגביל את גילם של השותים, המוגבל ממילא. כמו כן, היא תאסור קניית משקאות אלכוהוליים עבור קטינים על ידי בוגרים. השאלה היא כיצד הבוגרים יזכרו את האיסור, אחרי איזה "דאבל" כפול? לא משנה, העיקר יהיה חוק במדינתנו הנאורה.

אל תדאגו חברים, תקופת היובש לא תשוב, הכל יישאר אותו דבר. למה אני פסימי? כשתשמעו מה אומרים נבחרינו על התופעה, אולי תסכימו איתי. ראש הממשלה קובע כי האלכוהוליזם הינו "מגיפה המתפשטת כמו וירוס", והנשיא מזהיר "אל תשתו – זה מסוכן". הוא הרי הכיר את התופעה מקרוב. נפלא לא? אם עד עכשיו הם לא ידעו, בא הנשיא ואילפם דעת, לשתות זה מסוכן. לפחות מישהו שפוי נותר במדינה הזאת. כנראה שבכל זאת הגיל עושה את שלו.

במקום לעסוק בשאלה האמיתית, מדוע בחרו ילדי ישראל לתת את עיניהם בכוס ובטיפה המרה, מעדיפים האחראים לשלומינו לחוקק. במקום להתמודד עם התופעה. הם בעצם אומרים - אין לנו בעיה אמיתית עם העובדה שאתה נוהג להשתכר מידי פעם, רק תעשה טובה אל תסכן אותנו. "אם שותים לא נוהגים" - זועקת הכרזה המטופשת. אין לך רשיון נהיגה? אתה יכול לעשות מנוי חופשי חודשי - על הבר כמובן.

מה קרה לנו? איך צלל הנוער העברי החדש אל המקום השני בעולם בצריכת אלכוהול אצל ילדים, כשרק אוקראינה שומרת מזה כמה מאות שנים על הבכורה. שתי סיבות בדבר.

בעבר מקובל היה לחשוב כי הבוחרים בדרך היין, עשו זאת משום שהעולם העירני איכזב אותם. הם לא בחרו באלכוהול, הם ברחו אליו. בימינו התווספה לפרוטוקול סיבה נוספת – השחיקה.

האדם - קובעים חז"ל, נברא על ידי הבורא לשאוף כל חייו אל התענוג. ללא תקוות התענוג ישקע האדם בתהומות היאוש. כל עוד יאמין כי לא אבדה תקוותו, ימשיך האדם במירוץ החיים ללא עצירה.

בחברת שפע מתירנית, מיצוי יכולות התענוג מתרחש מוקדם מן הצפוי, וכל שנותר לו לנער המתבגר, לאחר שמיצה את הקיים - להגביר את המינון, כדי שעוצמת התענוג המוגברת תחפה על השחיקה המתמשכת. נוסחה זו מופיעה בשלט גדול ובאותיות גדולות עוד יותר על שער בית המרזח המודרני, כדי שגם המבוסמים שבינינו יהיו מסוגלים לקוראה.

אם מילוי החסרון מביא אל התענוג הנכסף, אם גודל החסרון קובע את גודל התענוג, אם קושי ההשגה מעצים את חווית המתענג, ברור בהחלט מדוע חברת השפע המודרנית מובילה את הנהנתן המקצועי אל פתחה של דרך ללא מוצא.

מסתבר שכאשר אדם אינו מוצא תענוג במעשיו, הוא מתעניין באפשרויות נוספות. ואין זה משנה כלל לאיזה מגזר הוא משתייך. ההבדל היחיד והבולט הוא שהדרך היהודית העתיקה והמגבילה, מאפשרת למתענג לגלות כל פעם מחדש את התענוג וזאת מבלי להעלות את המינון או את עוצמתו. כיצד? על ידי מנגנון המצוות המתוחכם - הקושר והמתיר, המשהה והמספק, הדוחה והמקרב.

אולם! – תנאי כפול בדבר! כדי להנות ממנעמיו של מנגנון חכם זה, נדרש המשתמש לפעול לפי ההוראות המדוייקות. אחת מהן קובעת, כי המנגנון יפעל כראוי אך ורק ובתנאי ששאיפתו המרכזית של המשתמש תהיה רוחנית. בו ברגע שיחליף את תכליתו הנצחית בתכלית זמנית וחומרנית, יפסיק מנגנון המצוות להשפיע עליו, וינוח גורלו של המשתמש עם גורל אוקראינה ושאר העולם

"שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג הגדול והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא". (רמח"ל, מסילת ישרים – פרק א' בביאור חובת האדם בעולמו).

קיצוני? נכון! מה לעשות!

לחיים, יהודים, לחיים!