אז ככה... אני אוהב מוזיקה! אני מאמין בנוער הישראלי! אני מאמין ביצירה אמיתית ובביאת המשיח. עכשיו אחרי שהצהרתי על אמונותי נתחיל.

כמרצה המכבד את מאזיניו נוהג אני להקדים את בואי למקום ההרצאה ופעמים שאף רווח בצידו של מנהג זה.

ההרצאה נקבעה לשעה 21:00 בהרצליה – בצידה המפותח. נקשתי בדלת העץ המגולפת וכשנפתחה פסעתי לאחור מופתע. מולי ניצב מסך טלויזיה ענק ומתוכו הביט בי הקריין בגודל טבעי, בעל הטירה הכניסני פנימה ו... כיבה את מכשיר הטלויזיה.

הוא חשב שרתיעתי לאחור מאמונתי היא נובעת שהרי כאדם חרדי איני נוהג לצפות במרקעים מסוג זה, אלא שלא העלה על דעתו שהסיבה לכך פשוטה יותר. גודלו הטבעי של הקריין גרם לי לחשוב שטעיתי בכתובת שהרי כאן כבר יש מרצה והוא אינו אני.

התיישבתי... בעל הבית התבונן בשעונו כמבקש לומר – "רבינו קצת הקדמת לא?, תן לשטוף עוד כמה דקות בטלויזיה, זה מעניין לא פחות". אלא שמנומס הוא מארחי המפותח וכל שאמר הוא – "קצת הקדמת כבודו, הלא כן". משראה שאיני מבין את שפת הרמזים הפך לענייני מעט יותר ואמר – "כבוד הרב, אני יודע שאתם לא נוהגים לצפות בטלויזיה אבל אני חושב שאולי כדאי לך לצפות יחד איתי בתוכנית בתוכנית הזאת, זה יעזור לך בהרצאות - אפשר לפתוח? ".

את האמת חברים? כשאנשים זרים דואגים למצוות שלי אני מתחיל לדאוג. - "מה כבר יש בה בטלוויזיה שיכול לעזור לי בהרצאות?". – "אוהו כבודו, זו תוכנית ספיישל, מיוחדת, לא משהו רגיל, קוראים אותה "פוקוס"". – "מה זה "פוקוס? אז ככה... פוקוס זו תכנית משהו משהו, מראים בה צילומי וידאו שאנשים צילמו בזמן אמת, לא מבויים, אמיתי. אתה יודע... אסונות טבע, התרסקות מטוסים, תאונות, מרדפים משטרתיים, ככה דברים כאלה". – "ומה מראים שם עכשיו?" – "אוהו כבודו... עכשיו מתנהל שם מרדף על ה "free way" מלוס אנג'לס קליפורניה לכיוון סן דייגו... מכונית פורשה לבנה, גג נפתח, עושה להם בית ספר! נדליק המכשיר כבודו? פשוט תאווה לעיניים". – "ולא חבל על העינים?" שאלתי. – "תגיד מה יש לכם אתם הדתיים מהעיניים? אה? אין נשים! אמרתי לך כבודו זה נהג זכר". – "לא הבנת אותי. התכוונתי לאיכות התמונה היא הרי "שחור לבן" מרצדת אתה מבין?. אתה אוהב מרדפים? למה שלא תלך לחנות הוידאו השכונתית ותשכור לך איזה סרט מרדפים תלת מימדי עם שבעה ערוצי סאונד, תצלומי תקריב ומוסיקה דרמטית? זה לא יותר מרתק?".

הוא התבונן בי ארוכות ואמר – "כבוד הרב כנראה שטעיתי! כנראה שאתם באמת פרימיטיביים! אין מה לעשות. למה פרימיטיביים? פשוט מאוד כבודו, היום כבר לא מראים בטלוויזיה סרטים, היום מראים בטלוויזיה סרטים על איך עושים סרטים, הכל בלוף כבודו, הכל כאילו!  - אתה יודע מה זה?" אמר תוך שהוא מצביע על המרקע החשוך – "אתה יודע מה זה? זה אמיתי זה!!!  אוריגינל פרפקטו!!! פה הבן אדם מת לך מול העינים!!!".

אז ככה חברים... אין לי שום דבר נגד מוזיקה, רוצים לעשות מוזיקה שיעשו, נגד ריאליטי? יש לי המון. תוכניות הריאליטי נוצרו כיוון שיש להן ביקוש ובכך אין כל פסול. הבעיה היא בסיבה לביקוש, הצורך בתוכניות מסוג זה נובע מתוך אובדן הריגוש ושחיקת החושים. הבחור מה"פיתוח" מסוגל ללא כל ספק להנות גם מסרטים הוליוודיים סטנדרטיים אלא שכאשר הוא מבקש "תענוג של שבת" הוא צריך משהו יותר חזק, יותר מרוכז, משהו אמיתי! זה "עושה לו את זה".

תוכניות הריאליטי אינן המצאה חדשה, הצורך האנושי באדרנלין טרי עתיק כימי האנושות ימיו אלא שבכל דור פושט הוא צורה ולובש צורה. אפשר לומר כי הגלדיאטורים ברומא, המטאדורים בספרד ולוחמי ה WWF  בארצות הברית מספקים את אותו ריגוש קמאי שמספקות תכניות הריאליטי וכן... מה לעשות... אל תכעסו עלי...  גם "כוכב נולד". אין בתוכנית זו שום פסול עצמי, הפסול הוא בסיבת המצאתה. לא עוד מצעד פזמונים אפור, הלאה ה"קדם ארויזיון", רוצים "דם" קבלו את "כוכב נולד". זה אמיתי זה, זה בlive   לא ענתיק כמו ההם. זה חי, זה עוצמתי, זה ממכר וזה... הורס. אם הצלחנו להקריב למולך האדרנלין את "כוכב נולד" מחר נאלץ למצוא רעיונות חדשים ונועזים ממנה, אלא שככל שעולה כמות האדרנלין מתקרבים אנו למסגרת החוק.

לא דברתי על ההאללה וגם לא על הטירוף בעיניים. אני מדבר רק על השחיקה חברים. מה שגרם לאנשים להתרגש לפני 25 שנה לא "יזיז" לצעירי ימינו גם אם תכפילו את המינון. אבל מה זה משנה חברים העיקר שיש לנו מנצח.

יחי האדרנלין, תחי השטחיות, לתפארת מדינת ישראל.