לפני מאה ועשרים שנה ניהל פיניאס ברנום את הקרקס המפורסם ביותר בארצות הברית. המונים נהרו למופעים המרתקים שהפיק, אבל גולת הכותרת של הקרקס היה בלי ספק הפיל, ג'מבו. ניתן לקבוע ללא צל של ספק, שמאז ששת ימי בראשית לא נברא פיל שביצועיו השתוו לאלו של ג'מבו. הוא קפץ, דילג, ניתר, רקד - ועשה עוד עשרות פעולות שהותירו את הקהל פעור פה.

בגמר המופע, כך מספרים, היו מנהלי הקרקס מוליכים את הפיל אל מאחורי האוהל הגדול, קושרים אותו באמצעות חבל כביסה פשוט, ושם הוא היה נשאר, ממתין בסבלנות עד למופע הבא.

 התנהגותו הכנועה של הפיל התמיהה את הצופים, עד כדי כך שמישהו שאל את ברנום: "איך הצלחת להרגיל את הפיל שלך להיות כה צייתן? הרי כל מה שמחזיק אותו למקומו הוא בסך הכול חבל כביסה פשוט. מדוע הוא אינו קורע את החבל ויוצא לחפשי?"

חייך ברנום והסביר: "כאשר קיבלנו את ג'מבו הוא היה בסך הכל פילון קטן וכחוש. קשרנו אותו בדבר היחיד שמצאנו – חבל כביסה פשוט – והשארנו אותו כך. הפיל לא השלים עם מר גורלו, ובמשך שבועות ארוכים הוא השתולל בניסיון נואש להשתחרר מהחבל. אלא שבאותם ימים ג'מבו היה קטן וחלש, ואילו החבל – גדול וחזק. כך נמשך הדבר עד שיום אחד קלט הפיל שמאבקו נגד החבל אבוד, ואינו אלא בזבוז זמן ואנרגיה. הוא הפסיק לנסות".

"מני אז", המשיך מנהל הקרקס וסיפר, "חלפו שנים רבות. ג'מבו גדל והתחזק, ואין לי כל ספק, שאם הוא ינסה להשתחרר מהחבל היום, הוא יצליח בקלות. אבל אני לא דואג. אני בטוח שג'מבו יישאר כאן בקרקס עד יומו האחרון. אתם יודעים למה?", הוא העביר את מבטו על פניהם המסוקרנות של מאזיניו וסיים באיטיות: "...כי הוא הפסיק לנסות".

 לא קל היה לו, לאברהם אבינו.

מגיל צעיר רדפו אותו, התנכלו לו, ניסו לשרוף אותו בכבשן האש. גם בגיל מבוגר לא התנהלו חייו על מי מנוחות. בגיל 75 נאלץ לנדוד לארץ כנען. משם ירד למצרים. פרעה חטף את אשתו. הוא ניהל מלחמה מול ארבעה מלכים חזקים.

אדם אחר היה עלול להתייאש מול כל הקשיים הללו. הוא היה עלול לומר לקדוש ברוך הוא: "השתדלתי להיות טוב, התאמצתי לקיים את רצונך, אבל זה לא הולך. איך אפשר להקים את העם הנבחר עם בעיות שכאלו?".

אדם אחר עלול היה להגיב כך, אבל לא אברהם.

אברהם ידע את הסוד. הוא ידע שאף פעם אסור להפסיק לנסות. הוא ידע שגם אם הצדיק נופל שבע פעמים (והוא אכן נופל), הוא תמיד חוזר וקם, שזה הדבר שהופך אותו בסופו של דבר לצדיק. הקימה לאחר הנפילה.

לא קל ללכת בדרך האמת. לפעמים יש קשיים ויש משברים. אבל מול הקשיים הללו צריך כל אדם לשאול את עצמו: "האם אני מרים ידיים ונכנע? האם אני מניף דגל לבן ויוצא מהמשחק? או שאני ממשיך להילחם, ממשיך לנסות, ממשיך לחתור קדימה, למרות הכל".

אם הפסקת לנסות, במה אתה שונה מהפיל של פיניאס ברנום?...