אחד המסרים היותר בולטים ב"מעשי אבות" המשמשים כ"סימן לבנים" ,
הנלמדים בפרשיות בראשית, זהו הגדרתו של ה"צדיק" כמי שמתפלל על בני דורו.
 
התפילה על בני דורו היא אולי דרגתו של צדיק, אך תחילתה, היא היכולת לחשוב בכלל על מישהו אחר, להבין שאני, ככל שאהיה נחמד, חשוב ומוצלח, עדיין לא מרכז העולם, זה שייך לכולם ולא רק לצדיקי הדורות...
 
דומה שכל אחד מהקוראים, או כמעט כולם פעם נתקל במכונית, אשר חנתה  בדיוק במקום למעבר העגלות. ובכלל בסוג של מכשול ברחוב, או במשהו שיכול להזיק לאחרים.
מגיע מחוסר היכולת של אנשים מסוימים, לחשוב שיש עוד אנשים מסביב ולהרגיש שחובת האדם לומר "בשבילי נברא העולם" ובכל זאת,אין כוונתה להתעלם מכל שאר הנבראים.
וכל שכן, לעשות מה שבא להם, בלי לחשוב על התוצאות.
בכלל  היכולת של אותם אנשים לראות את ה"אני" הפרטי, במרכז העולם ,
בלי אפילו להביט מסביב  זה מאוד מקומם, שלא לומר אפילו מרתיח.
 
אז טיפ טיפה של התחשבות, לא רק שלא מזיקה, היא גם העניקה ומעניקה, כלים רוחניים ויכולה, להעניק לכולנו איכות ותוספת של מימד רוחני לחיים.