מיצובישי – מכונית מתוצרת קונצרן מיצובישי יפן או סמל "לקניית קולות" של חברי כנסת ישראליים. אבי ההגדרה  הוא אלכסנדר גולדפרב שכיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת "צומת" ופרש ממנה יחד עם חבריו, גונן שגב ואסתר סלמוביץ. אלו חברו לממשלת רבין בימי הסכמי אוסלו בשנת 1995 ובסיועם הועברו הסכמים אלו בכנסת. בקרב חוגי המתנחלים נטען כי גולדפרב חבר לרבין לאחר שהובטח לו כי ימונה לסגן שר בממשלתו ויזכה במיצובישי. על אף שאינני יודע אם נכון הדבר אם לאו זכה ח"כ גולדפרב שתקרא ה"מיצובישי" על שמו.

הנסיון לשחד אדם בטובות הנאה או בכבוד לא נולד בימינו וכבר בעת נדידת בני ישראל במדבר פיתה בלק מלך מואב את בלעם כדי שיקלל את ישראל באומרו "כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם הזה".

פנים רבות לו לשוחד. השוחד בצורתו העממית מתואר כהעברת ממון מאדם לאדם כדי להטות את דעתו של מקבל השוחד ולרתמו לצרכיו של הנותן. אולם חמקמקותו של השוחד אינה מסתכמת בממון וישנם סוגי שוחד מתוחכמים וארסיים ממנו כהבטחת הכבוד או כל תועלת נסתרת אחרת.

השפעתו של השוחד על מקבלו הינה הרסנית כל כך  עד שמקבל השוחד אינו מאמין כי מטה הוא את דעתו לטובת נותן השוחד בעקבות קבלתו והוא מוצא הסברים וצידוקים הגיוניים ומקוריים להטיית דעתו. מסיבה זו מתכחשים מקבלי השוחד לקבלתו ולא רק משום שמתביישים הם בכך אלא משום שמאמינים הם באמת ובתמים כי לא הוא שהשפיע על החלטתם.

תפח רוחם של מקבלי שוחד

עד היכן מחלחלת עוצמתו של שוחד העיד רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי. הגמרא מתארת כי בין אריסו של רבי ישמעאל לחברו התגלעה מחלוקת ממונית וביקש האריס לדון עם חברו בפני אדונו ורבו. מסיבה זו הקדים את משלוח הפירות השבועי לביתו של רבי ישמעאל רבו ביום אחד. כששאלו רבי ישמעאל לסיבת הדבר הסביר האריס כי עקב הדיון בבית דינו שנקבע למחר לא יוכל להביא את משלוח הפירות בזמן הקבוע ועל כן הקדימו. עקב כך סרב רבי ישמעאל לדונו בית דינו ושלחו לבית דין אחר. בעת הדיון ישב רבי ישמעאל והפך בדבריו של אריסו תוך שהוא אומר לעצמו – אם יטען טענה זו יזכה ואם יטען טענה זו יתחייב. עם תום הדיון אמר רבי ישמעאל "תיפח נפשם של מקבלי שוחד. ומה אני שלא נטלתי (שהרי סרב לדונו) ואם נטלתי (את הפירות שהביא האריס) שלי נטלתי (שפירותיו הם) כך (נסיתי להפך בזכותו של אריסי) מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה".

חז"ל אף קובעים כי השוחד אינו מתגדר בתחום הממנוי בלבד ולמרות ששוחד הממון הוא הבולט ביותר ישנם סוגי שוחד נוספים כגון שוחד דברים ושחד כבוד וכו'. אולם ישנו שוחד שכמעט ואין האדם ניצול ממנו – השוחד העצמי

.צדק או משפט

לאחר שזרק פיני כהן את נעלו לעברה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש הוא נעצר והועמד לדין. העונש שנגזר עליו בגין מעשהו החמור נקבע על שלוש שנות מאסר. לעומת זאת על עמרי נעים ופנינה תורן שדרסו אל הילד אמיר בלחסן והותירוהו בזירת התאונה כשהוא מחוסר הכרה גזר בית המשפט בהסדר טיעון "רק שלוש שנות מאסר" כפי שזעקה הכותרת באתר עיתון מעריב.

ינסו המשפטנים להסביר ככל שינסו. יאמרו כי העונש על תקיפת עובד ציבור חמור יותר... שאין תפקידו של בית המשפט לעשות צדק אלא דין... זה ממש לא משנה. אתם שואלים למה? כיון שברור היה לי כשמש בצהרי יום קיץ חם  כי מר כהן הנכבד לא ייצא טוב מן הסיפור הזה. ואף על פי ש"שופטי ישראל אינם מושפעים כלל מדעותיהם האישיות בבואם לפסוק את הדין" - לדבריו של הנשיא לשעבר פרופ' אהרן ברק, קשה מאוד להיות גם הקרבן גם השופט וגם התליין מבלי להיות משוחד. כבר קבעו חז"ל כי "אדם קרוב אצל עצמו" ואף  אם סלביו ברלוסקוני נשיא איטליה מחל מחילה גמורה לתימהוני שריסק את אפו ושיניו באמצעות פסלון שיש לא כולם זכו להגיע ל"מעלתו".

קירבה זו של האדם אצל עצמו מהוה את מתחם השוחד המצוי ביותר. גם משום שנוהג הוא בתדירות גבוהה וגם משום שאי אפשר להוכיחו שהרי בין הנותן והמקבל שרוי ה"אני" בלבד.

אמרו נא לי חברים... האם יתכן כי נדון לכף חובה אדם המספק את כל צרכינו ומאויינו וללא כל בקשת תמורה? הייתכן כי נזרוק אבן לבאר ממנה אנו שותים?. כיצד אם כן נוכל לדון את עצמינו לכף חובה?. האם נוכל להצדיק אדם או חברה, דעה או עמדה המסכנת את איכות חיינו? מסתבר שהדבר כמעט בלתי אפשרי.

מלחמה על הבית

במהלך הרצאותיי עוסק אני עם מאזיני בנושא אמיתותה של תורת ישראל. פעמים רבות מתנהלים בינינו דיונים ערים ביותר בהם מנתחים אנו את ההוכחות אותן אני מציג בפניהם. הסיבה בגינה עוסק אני בנסיון להוכיח את אמיתותה של תורה הינה מובנת בהחלט, מנסה אני "לעשות נשמות" לרעיונות בהם מאמין אני. אולם מדוע מאזיני נאבקים בדברי בעוצמה רבה כל כך? וכי מה אכפת להם אם אמיתית היא תורתנו אם לאו?.

אלא שחכמים הם מאזיני, יודעים הם כי אם נכונים דברי לא יוכלו להמשיך באורח חייהם בו הם בחרו. יודעים הם כי אם אמיתית היא תורתנו, תדרש מהם מהפכה של ממש שתתן את אותותיה ותטביע את חותמה בכל תחום מתחומי חייהם. תסכימו איתי חברים... זה לא קל! ואם נודה על האמת זה מאוד קשה. לשנות הרגלים ותכונות, לכבוש יצרים ומידות, להתאים את מעשינו לרצון התורה וכי קל הדבר בעיניכם?. וכבר לימדונו חז"ל כי אין לו לאדם בעולמו אלא ארבע אמות של תענוג ובהעדרו ימאס האדם בחייו. נמצא כי כל אשר לאיש יתן בעד הנאותיו ובמלחמת חורמה יפתח כנגד המאיימים עליהם.

ה"שוטרים" החדשים

בפרשת שופטים מצוה התורה:"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושפטו את העם משפט צדק: לא תטה משפט ולא תכיר פנים כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".

כדי להציל את האדם מן השוחד העצמי דורשת התורה מן האדם להציב בשעריו שופטים ושוטרים. היא דורשת מן האדם להציב בפתחו של כל חוש וחוש מחושיו את שוטרי הדעת, בעזרתם יוכל האדם לשפוט את המציאות משפט צדק. קבלת נתונים בלתי מבוקרת מן החושים – עבדי השכל טומנת בחובה הטיית משפט המציאות, הכרת פנים לאורח חיינו וקבלת שוחד ההנאה העצמית מעצמנו. כשופטי המציאות מצווים אנו להנהיג עצמינו במידת השופט. כשם שאל מול עיניו מצווה השופט להציב את מידת האמת בלבד, כך מצוה התורה את האדם לראות את המציאות בעיני האמת ולא בעיני הנוחות.

תפקידן של המצוות הוא להביא את האדם לידי כך. לחנכו לבטל את רצונו בפני רצון בוראו. חינוך זה אפשר שיביא את האדם ליכולת ההתגברות על אהבתו העצמית ולהעצמת מקומה של האמת על פני נטייתו הטבעית אל התענוג.

ובכן... אמרו נא לי חברים... מיהו האדם שאינו נוטל שוחד?