פסל ענק של סטאלין ניצב על גדת תעלת וולגה-דון - אחת מני רבות שנבנו בידי האסירים שלו. אירוע אחד בתולדות פסל זה, מסמל בדרך קומית את עידן סטאלין: המשגיח שטיפל בפסל, חרד כשגילה באחד הימים שציפורים נודדות החלו לקנן על ראשו. אין אפשרות להעניש ציפורים. אבל אפשר להעניש בני אדם. על כן נמצא פתרון לרשויות המקומיות שפחדו פחד מוות. הן העבירו זרם חשמל בראש הענק.
כעת עמד הפסל כשהוא מוקף בשטיח של עופות מתים. מדי בוקר קבר המשגיח את מרבד העופות המתים, והאדמה שקיבלה דישון הצמיחה פרחים בשפע, שעה שהפסל, הנקי מציפורים, שלח את מבטו אל המרחב הגדול שמעבר לוולגה, המדושן לא בפגרי ציפורים כי אם בבני אדם שבנו את התעלה הגדולה ונחו כעת בקברים לא מסומנים"
(מתוך "סטאלין" מאת אדוורד רדזינסקי ספריית מעריב).
הקומוניזם, הדת החילונית הגדולה בעולם, האידיאולוגיה שהכריזה בשלטי ענק כי "הדת היא אופיום להמונים", נהגה בראשיה בפולחן קדושים, שאדוק ממנו לא נודע בהיסטוריה האנושית.
לאחר מותו של סטאלין, פרסם יצחק בן-אהרון, ממנהיגי תנועת העבודה ויושב ראש ההסתדרות המיתולוגי, הספד מרגש על שמש העמים ב"על המשמר". זמן מועט קודם לכן התפלגו קיבוצים לנוכח סוגיית ההערצה לרודן הגרוזיני. השמאל הישראלי, כעמיתיו מעבר לים, נושא בעברו את כתם התמיכה בצורר. הסגידה לאלילות הקומוניזם, וזאת ללא מילת ביקורת בזמן אמת על רצח עשרות מיליונים, הינה
הוכחה לעליבות היומרה להעמיד את השוויון בין בני האדם במרכז הדת החדשה.
לאחר שהקומוניזם נעלם מהמפה, קידשו בני האדם את הדמוקרטיה כתחליף, כאשר המציאות הטופחת על פני העולם מוכיחה כי אין זה אלא 'כמחליף פרה בחמור'. החורבן אותו הטילה הדמוקרטיה על העולם מתעצם, עד שבמדינות "נאורות"  בהם קידשו את הדמוקרטיה, מקבלים היום את האיסלאם הקיצוני, כמענה דתי לבעיות הנלוות אל הדמוקרטיה: איבוד ערכים טוטאלי, שבירת מוסכמות של ערך המשפחה ונתינת סמכויות אסטרטגיות לידי בורים ועמי ארצות והכל בשם החופש והשוויון.
בזמן שהותי מעבר לים, במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם, ארה"ב, ניתן לראות כיצד חילחלה הדמוקרטיה אל אחינו שבגולה. העוצמה שבתחושת שוויון זכויות ושוויון בין כל בני האדם הובילה לשואה רוחנית מחרידה. למעלה מ-60% נישואי תערובת, איבוד הזהות היהודית, וניתוק מוחלט מערכי היהדות, מערכת המשפחה קרסה, ואנשים ניצבים מול שוקת שבורה ואינם יודעים כיצד לתת מענה.
אנקדוטה קטנה מתוך המרחש: ניגשה אלי אשה משכילה, דמעות בעיניה ופיה מלא טענות כלפי היהדות האורתודוכסית, בנה יחידה מחמד עיניה בחר להינשא לגויה פרוטסטנטית, "מבית טוב" אוהב ישראל. לאור בקשתה, כחמותה לעתיד, הסכימה הכלה הצעירה להתגייר, אלא שהתנאים אותם מציבים הרבנים אינם עולים בקנה אחד עם הבנתה ביהדות. הדרישות אותם דורשים הם ממנה כיהודיה, אינן מיושמות ע"י בעלה לעתיד. ואם כן, כיצד הוא נחשב כיהודי, ואילו היא בכדי לקבל תעודת גיור צריכה לקיים תרי"ג מצוות ??? היא מוכנה "ברוב חסדה" להצטרף אל העם היהודי, אך מדוע הדבר כרוך בקבלת מצוות? האם עומדת מולי, בוכה וטוענת: "בגללכם" נכדי לא יהיו יהודים.
מה יכולתי לומר לאותה אם? היא לא תשכיל להבין כי החינוך שהעניקה לבנה הוא זה שהוביל את נכדיה מחוץ ליהדות... מה אומר לה? כי גיור ללא קבלת מצוות הינו ללא כל משמעות? והרי רוב היהודים אותם היא מכירה אינם שומרי מצוות, ובמה שונים הם מאומות העולם? במה ניכרת יהדותם?
מי שאינו בן תורה לא ישכיל להבין את הוראותיהם של גדולי הדור, כשם שהרחוקים מקיום מצוות, אינם מבינים את בסיס היהדות, ואינם קולטים בקוצר שיכלם כי אומות, דתות ורעיונות אידיאולוגיים קמים ונופלים בעולם במשך אלפי שנות היסטוריה. ואילו התורה לא תהיה מוחלפת לעולם.