כאשר אדם הנמצא במקום שומם מבחין באבן אחת המונחת על גבי שתי אבנים - נטייתו הטבעית תהיה להאמין שידיים של יצור בעל תבונה הניחו את האבן העליונה. ואם הוא ימצא אלף אבנים המונחות בשורה התחתונה, ובכל שורה גבוהה יותר חסרה אבן אחת, עד שהן יוצרות פירמידה שבראשה מונחת אבן אחת, לא יהיה לו כל מנוס מלהצהיר באופן הברור ביותר שאין קיימת כאן כל אפשרות של מקריות.

כל פרט הקיים ביקום, בין אם הוא אורגני ובין אם הוא דומם, מורכב הרבה מעבר לפירמידת האבנים המתוארת. גם אם היה בעולם רק עלה בודד אחד, הוא היה מהווה הוכחה בלתי ניתנת להפרכה לקיום תבונה אינסופית. התבוננות במבנה הצלעות המפליא של העלה, בתעלות המוליכות את הנוזל הנושא מגוון חומרים באלפי דרכים ראשיות וצדדיות, התבוננות במספר הרב של מעבדותיו הכימיות הזעירות, אך היעילות להפליא, מוכיחה על חכמה מופלאה, אינסופית ובלתי ניתנת להשגה.

כאן מונחת ההוכחה לתכנון ולביצוע פינומינליים. בעלה בא לביטוי תכנון הנדסי מורכב יותר מתריסר גשרים בגודל 'גשר הזהב'. העלה מצוייד גם במכשור כימי רב יותר מאשר כל מפעלי הכימיקלים המצויים בארץ גם יחד.

החכמה הגנוזה בעלה בודד הינה תעלומה בלתי פתורה במבחן ההיגיון האנושי! כל עלה מכריז: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".

העובדה שכל המצוי בעולם נברא על פי דברו של הבורא, מקנה לעולם כולו מעמד של קדושה. אמנם, למראית עין החומר הינו "גס ועכור", אך למעשה עשוי הוא מחומר שנברא על ידי אדון כול מדבר פיו ית'.

בחסד האלוקי התגלה לנו רז: למרות שהסתיר הבורא מעינינו את חתימת ידו בעולם העלום, הוא ממשיך "להציץ אלינו מבין חרכי היקום". אמנם בבריאה הוא מכונה: "א-ל מסתתר", כלומר, הוא מכסה ומסתיר את הנהגתו, אך למרות זאת, הוא מתגלה אלינו בבהירות רבה בין רובדי התורה שהעידה: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א', א'). לאחר התבוננות בתורה - השמים, ואפילו הארץ, ייראו לנו באופן שונה, הם ייראו כחדשים. תהיה זו אותה בחינה שעליה נאמר בנבואת ישעיהו: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" (ישעיה ס"ה, י"ז).

לא. אין מדובר כאן בבריאה חדשה ממש! זוהי אותה ארץ שנבראה בששת ימי בראשית. אולם לאחר לימוד התורה נגלה אותה מחדש, ניווכח שהיא זורחת באור יקרות, נבחין בנוגה מגע ידו של היוצר - מגע המאציל לה קדושה, מגע העושה את הבריאה כולה לגשר אל הבורא, לאמצעי קשר עמו.