ילדים חרדים חכמים יותר?

במהלך מחקרה המרתק עימתה פרופ' איריס לוין את יכולת החשיבה של ילדי תלמודי תורה חרדיים מול יכולותיהם של ילדים מבתי ספר ממלכתיים. היא חילקה אותם לארבע קבוצות גיל, הקבוצה הראשונה – ילדים בני שמונה עד עשר. השניה – בני עשר עד שתים עשרה. שלישית – שתים עשרה עד ארבע עשרה והרביעית – בני ארבע עשרה  עד שש עשרה.

יחד עם ד"ר יורם דמבו הניחה בפניהם מבחנים זהים בגאומטריה. מקצוע זה דורש מן העוסקים  בו להשתמש ביכולתם החשיבתית על פי משפטים המהווים הנחת יסוד בדרך לפתרון הבעיה. ראוי לציין כי בעוד ילדים מבתי ספר ממלכתיים עוסקים במקצוע זה, תלמידים חרדיים אינם עוסקים בו כלל ומכאן שחסרים הם את משפטי המפתח. במחקרה ביקשה לוין לבדוק האם יגלו התלמידים החרדיים את משפטי המפתח בכח חשיבתם בלבד.

במהלך השנים ליוו  פרופ' לוין וד"ר יורם דמבו את קבוצות התלמידים וראה זה פלא, לאורך כל השנים, בכל המבחנים ללא יוצא מן הכלל זכו התלמידים החרדיים בתוצאות טובות יותר מחבריהם, את תוצאות מחקרם המרתק והמפתיע פרסמו השניים בביטאון "מגמות" בהוצאת הסתדרות המורים בישראל.

לאחר שסיימתי לקרוא את מחקרה המרתק של פרופ' איריס לוין החלטתי לפגוש בה. לא מפני שהופתעתי מתוצאותיו, ממש לא. תמיד ידעתי שחדות המחשבה של לומדי התורה חריפה לאין שיעור משל אחרים. החלטתי לפגוש כדי לשאול אותה על סיבת המחקר. מפני מה ראתה הפרופ' לערוך מחקר מסוג זה. מפני מה העריכה כי ישנו סיכוי שלומדי התורה יתעלו על בני גילם בחכמתם.

נפגשנו בסלון ביתה שבתל אביב, פרופ' לוין, ד"ר דמבו ואני. היא הציגה בפני את הנתונים המלאים שחלקם לא התפרסם וד"ר דמבו הסביר לי בהרחבה את שיטת הניסוי בה השתמשו במחקרם. כשסיימו את דבריהם בקשתי להבין מדוע ערכו את המחקר שכן עריכתו מעידה על השערה כי ישנו סיכוי שתלמידים חרדיים חושבים נכון יותר משאר תלמידי ישראל. למשמע שאלתי חייכה פרופ' לוין והשיבה.

"כמנהלת בית ספר לחינוך אני עוסקת בהקניית שיטות למידה שונות בעזרתן ילמדו מורי ישראל את תלמידיהם. אתה צריך להבין שמבחינה השכלתית נמדדת הצלחת החינוך בתוצאות מבחני הבגרות ובהשתלבות התלמידים בפקולטות היוקרתיות באוניברסיטה.

בצעירותי הכרתי בחור ישיבה שעזב את המסגרת הישיבתית וביקש להתקבל לפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. נתוני הפתיחה שלו היו גרועים ביותר עד שלא היה לא סיכוי כלל. לא היתה בידו תעודת בגרות ולא היה לו כל מושג בביולוגיה. כאיש חינוך אני מוכרחה לומר כי יכולתו של בחור חסר השכלה כמותו להשתלב בפקולטה נחשקת זו הינה אפסית והיא משולה בעיני לנס, לא פחות. הוא לא התייאש, שכר  מורה פרטי ולאחר שלושה חודשים ניגש למבחנים והתקבל כיום הוא משמש כרופא... זה בעלי. הנס התרחש מול עיני.

לא פעם כשנזכרתי בכך שאלתי את עצמי כיצד זה ייתכן? אנחנו עמלים שנים רבות כדי להכשיר את תלמידינו למבחני הבגרות, לאחר מכן הם עמלים כדי להתקבל לאוניברסיטה והנה קם לו בחור ישיבה בבוקר ומחליט להיות רופא כנגד כל הסיכויים ו... מצליח. איך זה קורה?. חשבתי שאולי יש משהו בשיטת הלימוד החרדית שמקנה לתלמידים  משהו שהוא מעבר למידע הנלמד, כישורי למידה או משהו מעין זה.

החלטתי לנסות ובחרתי את מקצוע הגאומטריה. מקצוע זה דורש מן העוסקים בו יכולת חשיבה וניתוח, הסקת מסקנות ובניית כללים ומתוך שידעתי כי ילדים חרדים עוסקים במשנה ותלמוד בדרך הניתוח והפלפול הנחתי שאולי יסייע הדבר בידם וכנראה שצדקתי".

כששאלתי אותה כיצד היא מסבירה את תוצאות המחקר סירבה להשיב  בטענה כי אין זה מתפקידו של החוקר לפרש את תוצאות מחקרו, טענה נכונה כשלעצמה. למען האמת גם אני די הופתעתי, הגם שידעתי כי יכולותיהם הלימודיות של ילדים חרדיים הינן מן הגבוהות ביותר לא שערתי שהדבר יוכח פעם אחר פעם ולאורך זמן רב כל כך ב"תנאי מעבדה".

כי היא חכמתכם...

את ההסבר לתופעה זו הניח לא אחר מאשר שגריר דרום קוריאה בישראל.  מר מה יאנג-סאם הוזמן לאולפן הטלוויזיה הממלכתית כדי להשתתף בדיון תרבותי בזכות סרט קוריאני חדש שעלה על המרקע בישראל אלא שבמקום זאת הוא העדיף לעסוק דווקא בתלמוד... ובהשפעתו החיובית על ילדי דרום קוריאה.

כשנשאל לדעתו על הסרט החדש שלף השגריר מתיקו האישי עותק של התלמוד הבבלי בקוריאנית ואמר:"רציתי להראות לך את הספר הזה. כאן כתוב... "תלמוד" בקוריאנית. לכל משפחה קוריאנית יש לפחות עותק אחד של התלמוד ולדעתי זה יותר מאשר במשפחות ישראליות. זה מפני שהאמהות הקוריאניות רוצות לדעת איך כל כך הרבה יהודים הפכו לגאונים?"

מראיינת:"זו מחמאה גדולה...

השגריר:"או... דווקא לא... זה מפני ש – 23% מן הזוכים בפרס נובל הם יהודים, כך שהנשים הקוריאניות רוצות לגלות את הסוד והם גילו שהסוד טמון ב... ספר הזה. לכן הן קודם כל קוראות אותו ואחר כך מקריאות אותו לילדיהן ומגיל קטן".

לא מפיהם אנו חיים

למען האמת אין אנו זקוקים לאישורו של השגריר הדרום קוריאני כדי לדעת כי לימוד הגמרא מקנה לעוסקים בו יכולות נוספות מעבר ללימוד החשוב כשלעצמו. גם למחקרה של פרופ' לוין אין אנו צריכים כדי לדעת שגדולה חכמתם של ילדים העוסקים בתורה מחכמת אלו העוסקים בשבע החכמות החיצוניות הכלולות בה. יודעים אנו זאת מקדמא דנא ועל כך נאמר "ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".

ראוי להדגיש כי יכולת זו אינה תכלית לימוד התורה אלא פריו בלבד, לא סיבה כי אם תוצאתה, פרי זה  אינו צומח על מצע לימודו אלא אם כן דבק הלומד בתורה על שום שתורת ה' היא ולא מצד החכמה הטמונה בה. לעומתו הלומדה כשאר מקצועות יפסיד פרי זה.

וכבר העיד המקובל האלקי רבי משה קורדובירו ע"ה בהקדמתו לספר "פרדס רימונים" כי שונה לימוד התורה מלימוד שאר מקצועות. ששאר מקצועות אין תכליתם אלא הידע הטמון בהם ומשידע הלומד ידיעותיהן יסתלק מן הלימוד ויכנס בעולם המעשה. מה שאין כן לימוד התורה. לימוד זה ערך עצמי יש לו. הגם שמקנה הוא לעוסק בה את ידיעות התורה ימשיך האיש התורני לעסוק בה אף כשידענה על בוריה ותהא שגורה על פיו, שכן תורת ה' היא ובלימודה הוא דבק בו ית' ממש וזו תכלית עסק התורה. וזה לשונו:

"רבים חשבו היות האותיות האלו הסכמיות ר"ל הסכימו החכמים לעשות סימניות מוצאות הדיבור כיצד הסכימו שתהיה התנועה הנחלקת בשפתיים וכן שאר לשונות הגויים יש להם סימניות לכל הנרצה אליהם וכמו שעשו בעלי המספר שהמציאו להם י' סימנים... ונמצא לפי זה כי אין בין אותיות אלה לשאר סימני הגויים ללשונם בארצותם לגוייהם. אלא שאלו הם הסכמיות אל האומה הישראל בעצת משה מפי רוח נבואיי ואלו הם הסכמת שכל הסכל שהמציא להם כך ויעלה לפי זאת ההסכמה שאין עיקר בכתב הנרשם ההוא אלא גלוי כוונת המדבר. כמו החכם הרופא הכותב חכמתו בספר הרפואה שאין הכוונה שיהיה הספר ההוא רפואה כלל אבל כוונתו בספרו לגלות דעתו או הנרצה אליו בעניין הרפואה וכאשר יבין האדם עיקר החכמה הכתובה בספר לא יישאר בספר ההוא תועלת כלל.... ולפי זה יהיה הדין שאם ילמוד האדם בספר ההוא שנים אין מספר אם לא יבין למוד החכמה לא יועילנו דבר ולא ישלים נפש בלימודו כלל אחר שאינו מבין דרושי החכמה אלא אדרבא אבד זמנו במה שיזיקוהו ולא יועילהו. כי יזיקהו אבוד זמנו ואפיסת כוחתיו ולא יועילהו כיון שלא למד ממנו שום לימוד וכן דעתם בענייני התורה שהכוונה גלוי הפנימיות וההנהגה אל שלימות הנפש ומי שלא ידע ענייני דרושיה לא יגיענו תועלת בלימודה ח"ו. וזהו מן הנמנע כי וודאי דברי תורה הם משיבת נפש וראיה ממה שחוייבנו בהשלמת התורה שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון וזה מורה על שלימות התורה ושיש לה פנימית והעלם ורוחניות וחיות

אבל כאשר יבא האדם ללמוד בתורה צריך שיהיה כוונתו שהוא לומד הענין ההוא במה שהם דברים אלהיים שנעלם ממנו עוצם פנימיותם ובדבר הזה ייטב הבל תורה היוצא מפיו לפני הקב"ה משור פר. ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור. ואין צריך לומר זה אלא אפי' מי שלא יבין כלל מפני שאינו בקי בלשון בביאורו אלא הוא מתעסק במקרא לבד גם לו יש שכר טוב בעמלו".

הבדל עצום יש בין לימוד החכמות החיצוניות לבין לימוד התורה, קובע רמ"ק ז"ל. לימוד החכמות החיצוניות אינו ערך בפני עצמו וכל תכליתו להעביר את ידיעות הכותב אל מוחות של הלומד. לאחר שיידע הלומד את סודות החכמה על פה פטור הוא מלעסוק בלימודה שכן קנויה לו בדעתו ואם יתמיד בלימודה אין זאת אלא כדי שתלא תשתכח ממנו.

לעומת זאת, שינון התורה ולימודה שני צדדים לה. האחד לימוד המעשה והשני הדביקות בנותן התורה.  לימוד המעשה דומה בעיקרו ללימוד החכמה, שעל ידי לימוד ההלכה המעשית יודע האדם כיצד עליו להנהיג עצמו בעולמו של הבורא ומשיידע ההלכה על בוריה שוב אין הוא צריך ללימוד, אם יתמיד בלימודה אין זאת אלא כדי שלא תשתכח ממנו.

הצד השני של לימוד התורה הוא הדביקות. לפי שתורת ישראל מהווה את גילוי רצונו יתב' בעולמנו, העוסק בה דבק ברצונו יתברך ואין זה משנה כלל אם יודע הוא את התורה או אינו יודעה. שתכלית לימוד זו אינה הידיעה אלא הדביקות וזו אינה נתונה לידיעות כלל וכלל.

אמור מעתה: החפץ לידע את מצוות התורה יתמיד בלימודה עד שידעם על פה, משיהיו שגורים על פיו יפסיק מלימודו. לימוד זה כלימוד חכמה חיצונית הוא ולא יקנה לבעליו את חכמת התורה אלא את ידיעתה בלבד. לעומתו, העוסק בשינונה של תורה מתוך אהבתו לנותן התורה יתמיד בה גם כשידענה התמדה זו היא המקנה לעוסקים בתורה את חכמתם הרבה.

משנה תורה לשם מה?

חומש דברים נקרא בפי חז"ל "משנה תורה". על הסיבה לכך כבר עמד הרמב"ן בביאורו לתורה וזה לשונו:" "הספר הזה ענינו ידוע, שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל... ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות ולא בטהרת כהנים ובמעשיה, שכבר ביאר אות' להם, והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה, אבל בישראל יחזיר המצות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהם ביאור, ופעם שלא יחזיר אות' רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות, כמו שיבאו בס' הזה בעניני עבודת גלולי' אזהרות מרובות זו אחר זו, בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל ענשי העבירות וכו'".

מדבריו עולה כי ספר זה מכונה "משנה תורה" על שום המצוות שנשנו בו פעם נוספת וזאת כדי לזרז את בני שיראל על קיומן.

לעומת זאת הנצי"ב זצ"ל בהקדמתו לחומש דברים מבאר את הכינוי "שמנה תורה" בדרך שונה. לשיטתו אין מובנה של המילה "משנה" – חזרה שנית אלא לשון שינון. וזה לשונו:

"ומשום שכלל זה הספר ועיקרו בא להזהיר על עמל התורה לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד. וכל המוסר וריבוי דברים שהיה משה רבנו מוכיחם הכל בא לזה התכלית שיקבלו על עצמם עול התלמוד... משום הכי נקרא שמו "משנה תורה" לשון שינון של תרה... ואמנם ראש וסוף התוכחה שבזה הספר הוא על החזקת החוקים ומשפטים שהוא התלמוד בישראל. אשר ממנה תוצאות חיי האומה והיהדות בכלל ועל זה נכרת הברית השני בערבות מואב ובהר גריזים... להקים את דברי התורה. וממנה יתד ופינה למוסרי אנשי המעלה, הן מי שזכה לתורה ולעמלה, הן מי שברכו ה' להחזיקה בקיומה וכילכולה ועל זה נקרא זה הספר משנה תורה לשנן חרבה ולהשיב מלחמתה של תורה שערה ובזה תהי לנו עוז ואורה".

בשינון התורה מבקש משה ללמד לבני ישראל את סוד חכמת התורה. להורותם כי שונה חכמת התורה משאר חכמות. ששאר חכמות לא נועדו אלא להקנות ללומדיהן את ידיעתן, מה שאין כן חכמת התורה. גם אם יידע הלומד את התורה כולה על פה עדיין יידרש הוא לשננה כפי שלימד משה לישראל בערבות מואב. שינונה של תורה עמל התורה הוא והוא שמביא את העמלים בה לדביקות בבוראם ומשה למדו.  לפי שיודע היה משה את תורת ה' על פה ואף על פי כן שיננה לפניהם כדי ללמדם כי חכמת התורה אינה נקנית אלא בעמל ובשינון.

חכמה אלוקית זו בחינת גבירה יש לה בעיני שאר חכמות חיצוניות הבטלות מולה כשפחה בעיני גבירתה, וכבר ידענו שאין לה לשפחה אלא מה שגבירתה העניקה לה ועל כן העוסקים בשינון התלמוד ובפלפולו זוכים גם לשאר חכמת ופרופ' לוין תוכיח ושגריר דרום קוריאה יסביר.

מה שהשגריר לא יודע  היא העובדה שרובם המכריע של זוכי פרס נובל היהודים כלל לא הכירו את התלמוד הבבלי או הירושלמי ולפיכך לא בעטיו זכו לחכמתם ומפני מה זכו בה ? משום שסבותיהם וסבות סבותיהם עסקו בתלמוד זה במשך אלפי שנים ואפשר שהחכמה אותה שאבו מתוכו הועברה לנכדיהם בתורשה על אף שלא עסקו בו כמותם. לפי שטבעם של "גנים" שפעמים ומדלגים הם  על דור או שניים ואז מתעוררים מחדש. והוכחה לדבר. אם  תבקרו בישיבות לבעלי תשובה ותגלו את מספרם תדעו אל נכון שדילגו הגנים התלמודיים כמה דורות ושבו לביתם הטבעי.