|
|
|
|
|
פרשת בהר
בפרשתנו, פרשת בהר, מצווה אותנו הבורא על מצוות השמיטה. נצייר במוחנו חקלאי, אשר פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו תלויות ביבול שמצמיח השדה, והשדה הוא מקור פרנסתם היחיד! והנה, מצווה אותו הבורא שמידי שנה שביעית, ייטוש את מקור פרנסתו, ולא יעבוד במשך שנה שלמה! שנה שלמה לא לחרוש, לא לזרוע ולא לגדל... ממה יתפרנס? מה יאכל? גם כשתגיע תחילת השנה הבאה – עד שתגדל תבואה חדשה, ייקח הרבה זמן... גם הפירות הגדלים על העצים, לא שייכים לו ואסור לו למנוע מאחרים לקחתם.
אכן, זהו ניסיון לא קל, לא לחינם זכו החקלאים לתואר: "גיבורי כוח, עושי דברו" (תהילים ק"ג), זוהי גבורה אמיתית.
הבורא מבטיח: "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע". תהיו שבעים... איך? הרי אין תבואה? כותב רש"י על אתר: "ואכלתם לשובע – אף בתוך המעיים תהיה בו ברכה", אוכל קמעה ומתברך במעיו... לא יצטרכו הרבה תבואה, כי האדם יקבל תחושת שובע ממעט תבואה...
כמו בנס חנוכה שכמות קטנה של שמן ניצחה את מגבלות הזמן, כך גם בשמיטה, מעט תבואה תעשה את פעולתה של תבואה מרובה... מבטיח הבורא: "וציותי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים..." אל דאגה! תראו את הברכה בעיניים, בשנה השישית השדה תצמיח יבול פי שלש. המחסנים יהיו עמוסי תבואה...
שבת שלום ומבורך !
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
