|
השאלה
05/11/2012
|
במה שונה אהבת הבורא מאהבת ידיד נפש או בני משפחה קרובים ביותר?
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
לעתים קשה להבחין בין אהבה כנה לזולת לבין אהבה עצמית העטופה בהילה של אהבת אחרים. אהבת ה' היא האהבה הטהורה וניתן להגיע אליה ע"י התבוננות בגדלות הבורא ובחכמתו.
תכונות הנפש של האדם מתחלקות לתכונות חיוביות ולתכונות שליליות. שמחה, ענווה ורחמנות הן דוגמה לתכונות חיוביות, תכונות שבכוחן לפתח את אישיותו של האדם ולהעלות את רמתו הרוחנית. מעל כל המידות הללו עומדת מידת האהבה.
הכוונה היא, כמובן, למידת אהבת הזולת, ולא לאהבה שהאדם אוהב את עצמו. מי שאומר: "אני אוהב דגים", אינו מתכוון לדברים שהוא אומר; אילו היה אוהב אותם אהבה אמיתית, לא היה אוכל אותם. הוא אוהב לאכול דגים, הוא אוהב את עצמו בלבד!
אמנם ההבחנה בין שני סוגי אהבה אלו הינה עדינה וקשה. פעמים רבות קשה להחליט אם מדובר באהבת עצמו או באהבת הזולת. הורים אוהבים את ילדיהם - זוהי אהבה טבעית ורצויה שאין מקום לערער אחריה, אולם בתוככי אהבה זו מצויה גם אהבה עצמית מוסתרת. לדוגמה: שאיפת ההורים היא שבנם יצליח בחיים, ש"יעשה קריירה". האם שאיפה זו היא ביטוי לאהבת הבן, או שמא היא נובעת, לפחות בחלקה, מאהבה עצמית?
ניתן לברר ספק זה, כאשר קיימת התנגשות בין האינטרס העצמי לבין האינטרס של הנאהב. ההורים שואפים שבנם המוכשר ילמד משפטים, הם חולמים על בן שיהיה עורך דין מצליח, אולם לבן יש שאיפות שונות, הוא מעדיף את לימודי ההיסטוריה. אם ינסו ההורים להפעיל עליו לחצים כדי לשנות את החלטתו, יתברר שאהבתם העצמית היא הדומיננטית, ואילו אהבת הבן היא משנית. לעומת זאת, אם הם יקבלו את דעתו ויתנו לו לבחור בדרכו, קיימת כאן הוכחה שהם אוהבים אותו אהבה אמיתית.
אין כמעט אהבה בעולם שלא מעורב בה לפחות קורטוב של נגיעה עצמית. אמנם קיימת אהבה אחת שכולה טהורה ואין בה שמץ של אהבה עצמית, זוהי האהבה שהאדם אוהב את בוראו. זוהי אהבה המבוססת על טהרת הרוחניות, אהבת הנפש הרוצה להתקרב לבוראה.
הרמב"ם מתאר כיצד מפתח האדם אהבה לבורא כתוצאה מגילוי החכמה הגלומה בבריאה:
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו (של ה')? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים (של ה'), ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע, לדעת, להכיר את ה' הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים, לק-ל חי".
אהבת הבורא השוכנת בלבו של האדם מדריכה את צעדיו בכל תחומי החיים. שוב אין הוא מתלבט בין אהבה עצמית לאהבת הזולת, כי אהבת הבורא מכוונת את כל אהבותיו לאפיק הנכון.
|
|
|
|
|
|