האמנם השחיטה הכשרה מתחשבת בצער בעלי חיים של הבהמה?

למעשה, השחיטה הכשרה היא אחד האופנים המהירים והבלתי כואבים ביותר שיתכנו. הנושא נידון רבות כבר מספר דורות. נכתבו על כך ספרים רבים. היו אנשים שהקדישו את חייהם כדי להוכיח שעל פי כל אמת-מידה, השחיטה היהודית הינה הומנית ביותר. אחד המפורסמים בתחום זה הוא הרב אליהו מונק מאנגליה, שספרו "השחיטה" הפך לאבן יסוד בתחום זה. אמנם אין אנו מקיפים את כל הטעמים שבשלהם ציוה ה' לקיים את המצוות, גם לא כל הטעמים של השחיטה ידועים לנו. אולם טעמים רבים ידועים והם נדפסו בספרים העוסקים טעמי המצוות. אחד הטעמים המרכזיים לאופן שבו יש לבצע שחיטה כשרה הוא צער בעלי חיים. באופן זה מצמצמים עד למינימום את הצער הנגרם לבהמה. לדאבון לב, דוקא פעולה הומנית זו מותקפת על היותה, כביכול, פעולה אכזרית. הנסיון מורה, שהתנגדות של מדינות שונות לשחיטה היהודית היא בעיקרה פוליטית, והיא באה לתת מענה למגמות אנטישמיות. הדברים באו לידי ביטוי גם בגרמניה בתקופת טרום השואה. הנושא נחקר ואומת ואין ספק שהשחיטה היהודית היא הומנית ביותר. חשוב לא להגרר אחר מגמות תקשורתיות או אחר דעות מדינאים בארצות מסויימות, אלא להצמד לעובדות מוכחות בלבד. ראשית, יש להדגיש שצער בעלי חיים אסור מן התורה. מי שמכיר את תולדותיהם של גדולי ישראל יודע היטב באילו רחמים הם התייחסו אל עולם החי, מכוח צוו זה של התורה. ברור לנו שהתורה חייבת להיות עקבית בנקודה זו. לא יתכן שהיא תצווה לשחוט בצורה שתכאיב לנשחטים. אנו מצפים שאופן השחיטה על פי התורה יהיה בצורה הטובה ביותר, שלא תפגע בבהמה. השאלה הניצבת בפנינו: האם ניתן להוכיח הנחה זו עפ"י הבחינה המדעית? כל רופא מתחיל יגיד שאם קיימת ירידה פתאומית בלחץ הדם בבסיס המוח, גורם הדבר לאיבוד הכרה מיידי. היהדות טוענת שמיד עם השחיטה מאבדת הבהמה את הכרתה ואינה חשש כלל בצער השחיטה, כפי שהדברים יבוארו להלן. אנשי השדולה המתנגדים לשחיטה בצורתה הנוכחית, דורשים להמם את הבהמה באמצעות מכת חשמל במוח, שתגרום לאיבוד ההכרה. אנו היהודים איננו יכולים לקבל עצה זו, כי מכת חשמל זו תגרום לנקב בקרום המוח, שהוא אחד משמונה עשרה הטריפות המטריפות את הבהמה ואוסרות אותה לאכילה. במשך עשרות שנים היתה התשובה שלנו לשדולה הנוצרית שאין צער בעלי חיים בשחיטה היהודית. כי כאשר הסכין, החד מאין כמוהו, חותך את הקנה ואת הוושט, הוא משסף גם את העורק הראשי. ממילא, בשעת החיתוך יש ירידה מיידית בלחץ הדם, הגורמת לבהמה איבוד הכרה. עצם החיתוך לוקח פחות מחצי שניה. הסכין חד מאד יותר מחדות סכיני גילוח. כשמתחיל לכאוב לבהמה היא שרויה כבר בעלפון. תגובת אגודת צער בעלי חיים היתה שאמנם נכון שהעורק הראשי נחתך באותה שנייה, אולם קיים עורק נוסף היוצא מן הלב והוא הנכנס למעגל וויליס וממנו למוח. זהו עורק הנמצא בחלק האחורי של הצוואר, בעורף. הוא עובר דרך החוליות והוא נקרא העורק הוורטבראלי, העורק החולייתי. והרי על פי השחיטה היהודית אסור לשסף את כל הראש, כך שעורק זה לא נחתך והדם זורם באין מפריע למוח. זאת אומרת, שלא תהיה ירידה חדה ומהירה בלחץ הדם כפי שאנו טוענים, וממילא איבוד ההכרה אורך כמה דקות, דקות של ייסורים קשים לבהמה. כל הדברים הללו נכונים לגבי כל היונקים מלבד הבהמות מעלות הגרה, הכשרות לאכילה. העורק החולייתי שלהן אמנם מטפס בגובה העורף כמו אצל שאר היונקים, אבל עד קרוב למעגל וויליס, הוא לא נכנס אליו. העורק של הבהמות הכשרות, מעלות הגירה, מתכופף לתוך העורק הנחתך בשחיטה וכל הדם שבו לא זורם למוח, כי אם לתוך העורק הנחתך. ממילא הדם הזורם מן הלב דרך העורק החולייתי יוצא גם הוא לחוץ בנקודת השחיטה. ברגע השחיטה יורד פתאומית לחץ הדם בגזע המוח והבהמה מאבדת מיידית את הכרתה. התורה היא עקבית עד הסוף כאשר היא אוסרת להכאיב לעולם החי. אין כאב לבהמות המותרות לנו באכילה. השחיטה לא מכאיבה להן כלל ובדרך זו אין צער בעלי חיים.