|
|
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
הדבקות בשכינה הינה המודד לדרגתו הרוחנית של האדם. אמנם אין באפשרותה של העין האנושית להבחין בכל מעלותיה של הרוחניות ובדרגותיה, אולם הדבק בה' קרוב הוא אליו באמת.
על פי התפיסה השטחית צדיק הוא זה שצבר מספר רב של מצוות. לפי הבנה זו מי שרשימת הזכויות שלו ארוכה הרבה יותר מאשר רשימת החובות שלו, הוא הנחשב לצדיק. גישה זו יש בה מן האמת, אולם היא חלקית בלבד. שאולה היא מתחום תפיסתנו החומרית, המתרגמת כל נושא לכמויות ולמספרים. לאמיתו של דבר, לצדיק יש מהות שונה בתכלית מאשר לשאר בני האדם. צדקותו מתבטאת לא רק בסכום הרב של המצוות הנזקפות לזכותו, אלא בכך שכל אישיותו היא בעלת ממד שונה עקב דבקותו בשכינה.
אמנם כל מצוה שעושה האדם "נרשמת" בספר הזכרונות של הקב"ה, אולם לא די בכך. המצוה מרוממת ומנשאת את האדם מקיים המצוה, עד שכל מהותו הפנימית משתנית לחלוטין לטובה. אילו היו חושינו הרוחניים מפותחים די הצורך, היה ביכולתם לחוש בעצמנו במהות זו של הצדיק על פי הקדושה האופפת אותו. לדאבוננו, חושינו הרוחניים מנוונים, ולכן, קשה לנו לחוש באמצעותם במעלות רוחניות אמיתיות.
אחת התוצאות ההרסניות של החטא היא עיוות קנה המידה הרוחני של האדם החוטא. לנוכח העובדה שאין אנו נקיים מחטאים, איננו מסוגלים לחוש בשפע הרוחני הקיים בסביבתו של הצדיק. המצוות מגדלות ומנשאות את מקיימן והופכות את דמותו לאדם קדוש, לאיש המעלה שאינו חי במישור הארצי, הפשוט והחומרי.
רק צירוף של מודד זה לדמותו של האדם יקנה לנו גישה נכונה להכרתם לעומק של האנשים שדלגו על כל הקשיים ודבקו בבוראם בכל כוחם.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
