כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם, לומר, אילו היה לנו נביא, היינו עובדים את הקב"ה, הוא העניק מדרגת נביא לבלעם. בלעם בהחלט לא היה ראוי לנבואה, והיא לא שרתה עליו אלא לשעה בלבד, וזאת, כאמור, בשל הצורך לסתום את טענות המערערים.
טענה זו שבפי אומות העולם, לא היתה חד פעמית. היא חוזרת ונשנית בכל הדורות. שאל את פי פלוני מפני מה הוא אינו מאמין בבורא, והוא משיב: אילו היה הקב"ה מתגלה לעיני ממש ומחולל בשעה זו נס גדול, הייתי משנה מיד את דרכי ומתחיל לשמור מצוות.
אולם הקב"ה אינו מתגלה בפומבי ואינו מחולל נסים גלויים בכל עת, ולפחות הוא אינו עושה כן לפי "הזמנות". ויותר מכך, אותו אדם טוען שאילו הקב"ה היה מתגלה אליו, הוא היה מואס בכל חמודות תבל ומקדיש את עצמו לתורה ולמצוות כליל. לאמיתו של דבר, טיעונים אלו הינם חזרה מסוימת, בשינויים קלים, על דברי אומות העולם שתלו את סיבת חטאיהם בכך שלא עמדו להם נביאים. באה פרשתו של בלעם ומלמדת כי גישה זו הינה שגויה. הקב"ה העמיד לאומות נביא ברמה המקבילה לזו של משה רבינו, ולמרות הכל, צעד זה לא הועיל מאומה. לא זו בלבד שבלעם לא שיפר את רמתם הרוחנית של האומות, אלא אף את אישיותו שלו לא קידם. לא זו בלבד שנבואתו לא גרמה לבלעם להתעלות, אלא שלמרות שפע הנבואה שהושפע עליו הוא נשאר דבוק לרשעתו, ולא עוד אלא שהוא החטיא את הרבים.
אותם הטוענים לאורך הדורות, ואף בזמננו, שראיית נסים תקדם אותם באופן משמעותי ונחרץ מבחינה רוחנית – הינם שוגים. הכל תלוי ברצון ובכוונת הלב. ללא אותו רצון, גם הנסים יאבדו את השפעתם.
|
הרשם עכשיו!
