|
|
|
השאלה
24/06/2014
|
|
כיצד ניתן לבנות הערכה אישית חיובית?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
אחד הכלים החזקים ביותר להצלחה בחיים הינו פיתוח הערכה עצמית נכונה. הערכה זו שונה מדימוי עצמי בהבדל יסודי. הדימוי העצמי מוגדר לאור היכולות של האדם בפועל. לעומת זאת, הערכה עצמית אינה נמדדת לאור היכולות שלנו או לנוכח רמת ההצלחה שלנו בתחומים שונים. הבסיס המרכזי שלה הוא ערך פנימי בלתי מותנה שיש לכל אדם כיציר כפיו של הקב''ה. ערך זה הינו ה'אני' הפנימי שלנו, 'המהות הרוחנית', שאינה קשורה למרכיבים חיצוניים. מרכיבים אלו משנים אמנם את האופן שבו אנו חווים את החיים, אך הערך עצמו אינו משתנה.
הכלל הראשון לפיתוח הערכה עצמית הוא הידיעה כי כל אחד מבאי עולם הינו יחיד ומיוחד, ואין כמוהו בעולם כולו.
כשאדם מגיע להכרה זו, הוא מסוגל לפתח הערכה עצמית בריאה. הוא מפתח את היכולת להפריד בין המרכיבים החיצוניים (כסף, בריאות ומצב חברתי) לבין הערך הפנימי (ה'אני' האמיתי) הבלתי מותנה, שהוא הבסיס לעמידה איתנה גם מול מצבים קשים. לעומת זאת, כאשר הערך הבסיסי מותנה בהצלחות ובמרכיבים חיצוניים, גובר הסיכוי לשקוע בדיכאון וברגשות שליליים.
נשאלת שאלה: האם אנו מנסים ליצור אשליה כי "אני יחיד ומיוחד" או שאכן כך הם פני הדברים? מי קבע שאכן לכל אחד יש מיוחדות וערך בסיסי שאינו מותנה? האם גם לשימפנזה יש ערך עצמי? האם גם היא "יחידה ומיוחדת"?
התשובה היא שלכל אדם שנברא בצלם אלוקים יש ערך פנימי אדיר. אכן, כל העולם נברא עבורו! ולא זו בלבד, אלא שהאלוקים מסר לנו ידיעה זו: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והוליכו בגן עדן, הראה לו את האילנות ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי - תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי" (מדרש קהלת).
היהדות רואה את האדם כיחיד ומיוחד. כל כדור הארץ וכל הגלקסיות נבראו אך ורק עבורו. עוצמת הערך הפנימי שלו כאדם היא אדירה!
כשם שבכור גרעיני ניתן לנתב את העוצמה להפקת אנרגיה חיובית לסביבה, אך גם ניתן לכוונה לאפיקים הרסניים, חלילה, כך יכולים גם אנו לנתב את הערך העצמי האדיר שלנו בין לטוב ובין למוטב. קיימת סכנה שהאדם יחשוב כי אם כל העולם נברא אך ורק עבורו, כיצד יש בו מקום עבור הזולת? אך זוהי, כמובן, מחשבה מסוכנת.
כאשר התחושה "בשבילי נברא העולם" אינה מופנית לאפיק רוחני ולרובד מטאפיזי, אלא לרובד חומרי בלבד, היא מסוכנת. אם העולם נברא רק עבורי, אין אמנם מקום עבור זולתי. אם נרצה להכניס חפץ נוסף למחסן הגדוש עד אפס מקום, נאלץ לסלק משם רהיט ישן כלשהו כדי לפנות מקום, כך הם פני הדברים גם ביחסים הבינאישיים ברובד החומרי. כאן מדברים המרפקים וכובשים לאדם מקום בעולם. אך אם נשתול את הערך הפנימי הבלתי מותנה בתוך ממד רוחני שמעבר לזמן ולמקום, וניישם אותו בהקשר לשאיפות רוחניות, נמצא את הנישה הייחודית שלנו, שאינה פוגעת כלל במעמדו של זולתנו.
האדם הינו יצור דואליסטי המורכב מממד פיזיולוגי-חומרי ומממד מטאפיזי-רוחני. כאשר אנו מנווטים את הערך הפנימי לאפיק פיזיולוגי, וכל העולם שנברא עבורנו ניבט אלינו רק מהממד החומרי של "מה אני יכול לסחוט עוד מהעולם לרווחתי החומרית", העולם נעשה לפתע צר, צר מאד. לעומת זאת, בממד רוחני, שאינו מוגבל בזמן ובמקום, יש לי תפקיד ייחודי בעולם ומטרה שרק אני אוכל לבצעה, ועל פי מחשבה זו נברא העולם רק עבורי. גם לך, אחי, יש תפקיד, מטרה ואתגר - לתקן את העולם בנישה שלך, ועל פי זה נברא העולם רק עבורך!
לְמה הדבר דומה? למחסן גדוש בגרוטאות עד אפס מקום, עד שגם סיכה לא ניתן להכניס לתוכו, אך לגלי קול ולקרינת אור – יש בו מקום. כאשר מדובר בממדים מטאפיזיים ובתפקידים רוחניים, יש מקום לכולנו. אכן, אתה יחיד ומיוחד, אך גם אני, וגם החבר...
בהצהרת העצמאות של ארה"ב (4 ביולי 1776) נכתב: "כל האנשים נוצרו שווים, כולם ניחנו בידי הבורא בזכויות שלא ניתן להתכחש להן".
הדרך המנצחת לפיתוח הערכה עצמית חיובית היא הכרה בערך הרוחני שלנו כבני אדם, ובפיתוח האפשרויות להגיע לצמיחה רוחנית ולמילוי תפקיד בלעדי בעולם.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
