|
|
|
השאלה
15/07/2014
|
|
אני כהן. שמעתי שאסור לי להכנס לבית הקברות, מדוע?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
אמנם, נכון. על פי דיני התורה על הכהן מוטל להמנע מלהכנס לבית קברות, אסור לו להתקרב לקברים או להתקרב בלוויה למיטת הנפטר, מפאת הטומאה. נשתדל להבהיר מושג זה ונחשוף את אחד הטעמים המסבירים את מהות הטומאה באופן כללי.
הטומאה החמורה ביותר, זו הנקראת: "אבי אבות הטומאה", הינה גופת אדם מת. חשוב להדגיש שאין בכך כל עלבון למת או הטלת דופי בו. גם אין בקביעה זו ח"ו המלצה כלשהי שלא לטפל במת או שלא לנהוג בו בכבוד. אדרבה, ביהדות כבוד המת הוא ערך חשוב ביותר, הטיפול במת נחשב "גמילות חסד של אמת", מצוה חשובה שערכה רב. רבים עוסקים במצווה זו במסירות, לעתים מתוך הקרבה רבה.
הגדרת המת כ"אבי אבות הטומאה" קובעת את המעמד של גופת המת רק מבחינת דיני טהרה. טמון כאן עיקרון יסודי ביהדות. האדם נוצר בידי הבורא כמזיגה של גוף ונפש. עקרונית, מבחינת גופו ואיבריו, האדם דומה ליתר בעלי החיים. הייחודויות שבו היא נפשו של האדם המבטאת את הערך הרוחני שבו. מראשית היצירה מוגדר הגוף כעפר מן האדמה, כלומר, שסגולותיו חומריות בלבד. לעומתו, מקור הנפש מן העליונים. מסיבה זו הנפש שואפת להתנשאות ולרוממות רוחנית. כאשר האדם מת, נפשו הרוחנית מסתלקת ממנו ולא נותר לפנינו אלא גוף המעורטל מן הנשמה. מצב זה של הסתלקות הרוח מן החומר מכונה "אבי אבות הטומאה".
מושג ה"טומאה" מקורו ב"אטימות". הטומאה מציינת אוטם וסתימה בחיבור הטבעי האמור להיות קיים בין הנברא לבין בוראו. שורש הקשר בין האדם הנברא לבין הבורא מצוי בנשמה, שהיא חלק אלוק ממעל. ואמנם, כל ימי היות האדם בחיים, נשמתו שואפת להתקרב אל הבורא ולהידבק בו. לעומת זאת, משמת האדם והגוף נותר ערירי, ללא נשמה, הוא מנותק מן האלוקות ומתרחק ממקור החיים, בעקבות כך הוא טמא. הגוף המת מייצג חייץ בין האדם לבוראו, ומכאן נובעת הטומאה.
עיקר ההקפדה על דיני טומאה וטהרה קיימת בהתקרבות אל הקודש או אל המקדש. מבחינה עקרונית, כל עוד לא מוטלת על האדם החובה לאכול קודש (קורבנות, תרומה ועוד) או להיכנס למקדש, הוא רשאי להישאר בטומאתו. רק במועדים שבהם נצטווה כל עם ישראל לעלות לרגל לבית המקדש ולאכול מן הקרבנות, הם נצטוו להיטהר מכל טומאה. הקרבנות - כשמם כן הם: אמצעים שמטרתם לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. זהו גם יעדו של בית המקדש. כאמור, הטומאה מציינת את ההיפך המוחלט, את האטימות ואת הריחוק מן הקדושה. מסיבה זו המקדש והטומאה אינם דרים בכפיפה אחת, וכל קרבה אל הקודש מחייבת היטהרות.
הכהנים נבחרו מתוך העם היהודי לתפקידים ייחודיים. הם נושאים כפיים ומברכים את העם בשם ה'. על כן מוטל עליהם ללמד את העם תורה ועוד. גולת הכותרת של תפקידיהם היא העבודה בבית המקדש. בעבודתם זו הם מייצגים למעשה את העם כולו ומקרבים אותו לבורא ולהשפעתו הברוכה.
מסיבה זו נצטוו הכהנים גם כיום להתרחק מטומאת מת. עליהם להיות מוכנים תמיד לתפקיד הנעלה שהוטל עליהם ממרום, לעבוד את הבורא בטהרה ולשמש כנציגים של עם ישראל בעבודת המקדש.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
