|
|
|
השאלה
|
|
מדוע דווקא בתקופתנו, תקופת השפע, מרגישים האנשים בחוסר סיפוק?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
ילד קטן המקבל סוכריה אחת משקית מלאה סוכריות, אינו מאושר במתנתו. הוא רוקע ברגליו, מייבב וזועק. הוא רוצה 'עוד'. הוא רוצה לקבל את הכל. הוא אף עלול להשליך בזעם את הסוכריה שקיבל. יחסו של הילד נובע מכך שהשאיפה לקבל סוכריות נוספות, מגמדת אצלו את הישג הסוכריה האחת.
כך הם פני הדברים גם אצל המבוגר. כל אדם חי בשאיפה להגיע להישגים ולצבור נכסים. שאיפה זו יש בה צד חיובי. היא דוחפת את האדם ליצור, לבנות, לפתח את העולם ולנצל את האפשרויות הגלומות בו לתועלת האדם ולרווחתו.
בד בבד עם השאיפה להישגים נוצרת אצל האדם תחושת חוסר סיפוק ממה שכבר נתון בידו. הדחיפה לעשייה נובעת תמיד מנקודת מוצא של חסר. בעטיו של החיפוש אחר הצלחות והישגים גדולים יותר, מאבד האדם את שמחתו בהישגיו העכשוויים. דברים שעד לפני זמן קצר נראו בעיניו כאתגרים גדולים, נראים לאחר זמן מה כפעוטי ערך, מפאת רצון חדש וגדול יותר.
לנוכח העובדה שאין סוף לאפשרויות שהעולם מציע לאדם, לא יקנן האושר בלבו של השאפתן, שהרי לעולם הוא לא יגיע לסיפוק מלא. להיפך, רצונו מגביר תאבון ככל שהוא משיג יותר. רצף זה של הישגים ותחושות-חסר הבאות בעקבותיהם, אינו מותיר לאדם פסק זמן להתבונן במבט חיובי על מה שכבר רכש, ולנסות להפיק ממנו הנאה מלוא חופניים.
*
לחוסר שביעות הרצון של האדם קיימת סיבה נוספת, והיא נעוצה בתהליך התפתחותו. כאשר תינוק נולד הוא מוגבל מבחינה גופנית ושכלית, יחסית למבוגר. מוגבלות זו יוצרת מצב המחייב את החברה הסובבת אותו לעשות למענו בחום ובאהבה, גם בלא שיבקש זאת. השפע המוענק לתינוק ולילד בשנותיו הראשונות יוצר בו תחושה שכך הוא סדר העולם.
בתת המודע שלו נרשם כי מצב זה צריך להימשך לאורך כל ימי חייו. גם בבגרותו של האדם, אף על פי שכבר נשלמה התפתחותו הגופנית והשכלית, הוא אינו מצליח להשתחרר מהרגלו הילדותי, ועדיין הוא סבור שהכל צריך להעשות עבורו על ידי אחרים. האדם אינו מסוגל להבין לעומק את הניגוד הקיצוני שבין מצבו הקודם, ימי ילדותו, כאשר יבב באפיסת כוחות וביקש אוכל, לבין מצבו הנוכחי שבו עליו לעמוד בעצמו על שתי רגליו ולספק לעצמו את צרכיו, והוא שואף שאחרים יטפלו בו ויטפחו אותו בידים אוהבות.
בן מאומץ, גם לאחר שהעניקו לו כל טוב והכרתו כבר בשלה ובוגרת, לא תגיע עצמת הכרת הטובה שלו לזו של אסיר ששוחרר. וזאת משום שקשה לאדם מתבגר להשתחרר מהתחושה שהכל "מגיע לו" מאביו-מאמצו. הרגלי הילדות עדיין מגבילים אותו רגשית, וקשה לו להכיר טובה למיטיבים עמו.
יחסינו להורינו אינו שונה מיחסו של הבן המאומץ לאביו-מאמצו. הורינו טרחו ועמלו עבורנו במשך שנים, האכילונו והשקונו, דאגו לבריאותנו, להשכלתנו ולנוחותנו, הוציאו עבורנו סכומי כסף גדולים על חשבון רווחתם האישית, והם ממשיכים לדאוג לנו גם בבגרותנו. למרות זאת לא כולם חשים מחוייבות רגשית ושכלית להכיר טובה להורים. הדבר נובע מהעובדה שהורגלנו לקבל מהם, והרגל זה הפך אצלנו ל'טבע שני'.
כאמור, אותה תחושת 'מגיע לי' היא אחת הסיבות שבשלה קשה לאדם להגיע לסיפוק מלא. האדם חש שהדברים הניתנים לו הינם שלו משכבר הימים, וכשם שאינו חש בצורך להביע תודה מעומק לב על כל אשר מעניקים לו, כך הוא גם לא חש בלבו פנימה תחושת מילוי, והאושר והסיפוק הם ממנו והלאה.
*
חייו של האדם קשורים בקשר בל יינתק לשאיפותיו הרוחניות. המעניין הוא שדווקא חברת השפע היא זו שחשפה נקודה זו. בתקופות שבהן שררו בעולם עוני ומחסור, היתה האנושות שקועה בחתירה בלתי פוסקת לרווחה כלכלית. נדמה היה לאנשים באותם דורות שאם לא ייאלצו לעבוד שעות רבות ביממה בתנאים מפרכים, אם ידורו בדירות מרווחות בערים מפותחות, אם המדע והטכניקה יתפתחו, אם הרפואה תתקדם ואם התעשיה תתפתח - יהיו כולם מאושרים!
והנה, להפתעתו של כל מתבונן, הגיעו תושבי ארצות המערב לרווחה כלכלית שלא היתה כמוה מימות עולם. אך למרות כל זאת לאדם הפרטי אין נחת ואין שמחה. צעירים שלא חסר להם מאומה, החלו לחפש את אושרם האבוד, והם נאחזים בכל ניסיון קלוש לשינוי חייהם, מתוך תקווה שהוא זה שאולי יעניק טעם לחייהם. בני עשירים, שכל צורכיהם מצויים בשפע, בורחים ל"ארץ החלומות" באמצעות סמים. נושא מתברר יותר ויותר שתנאי דיור משופרים וסעודה דשנה דיים להשקיט... פרה ברפת, אך לא את רוח האדם.
המציאות הוכיחה מעבר לכל ספק שהגורם המסוגל למלא את לבות בני אדם ברגשות סיפוק ואושר, הגורם שיכול להלהיב את לבם ולעורר את התרגשותם - מצוי מעבר לתענוגות העולם הזה. הניסיון מורה, שדי בקורטוב של אמת הטמון באידיאל כלשהו, כדי שאנשים ירתמו לפעול למענו בכוחות אדירים, לעתים גם בכוחות על אנושיים. הקומוניזם, שבשעתו משך רבדים רבים ממיטב האנושות -
סוד כוחו היה טמון בחזון הצדק החברתי שהציבו הדוגלים בו בראש מעייניו. ברור, שהנטיה לצדק אינה תולדה של חושים או של תהליכים ביו-כימיים המתרחשים בבשר ודם. נטיה זו נובעת מגדלות נפשו של האדם שהינה ניצוץ של חלק אלוק ממעל. ולכן אותו קורטוב אמת מסוגל להעניק סיפוק לנפש ולגרום לה אושר זמני יותר מכל תענוגות העולם הזה.
אולם לא די לה לנפשו של האדם בניצוץ קלוש ודהוי של האמת. היא כמהה לאמת השלמה. כל עוד לא תגיע הנשמה לאמת זו, היא לא תמצא מרגוע. לעומת זאת, כאשר האדם זוכה להכיר מקרוב את האמת, נפשו מתמלאת במבוע של אושר והוא חש תחושה מוכרת, מעין תחושתו של בן השב לחיק הוריו לאחר תקופה ארוכה שבה היה נותק מהם.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
