|
|
|
השאלה
|
|
מדוע נאמר: "ושונא מתנות יחיה" - מה רע במתנות, שיש לברוח מהן?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
בדברי קדמונינו הועלו מספר נימוקים בשבח ההימנעות מנטילת מתנות.
הראשונה היא החובה להתרחק מתאוות ממון. בפסוק העוסק במתנות נאמר: "עוכר ביתו בוצע בצע, ושונא מתנות יחיה" (משלי ט"ו, כ"ז). שלמה המלך עורך ניגוד בין בוצע בצע שגורם רעה לו ולביתו, לבין שונא מתנות, המרבה חיים.
מעטים הם האנשים שאינם נגועים בנגע רדיפת הממון. גם מי שנתברך בעושר רב, אינו נגמל מתאווה זו. אדרבה, ככל שהאדם מצליח לצבור יותר ממון, גדלות השגותיו בתחום זה...
אנשים מפקירים את בריאותם ואת טובת משפחותיהם ונודדים עד קצווי ארץ ברדיפתם אחר ממון. כאשר האדם אינו מרסן תאווה זו, עלול הוא להתדרדר עד שלא יסתפק באיסוף ממון בדרכי היתר וינסה לשלוח יד גם בממון אסור.
כדי לרסן תאווה זו, קורא שלמה לוותר גם על מתנות. זהו מירשם בדוק לעצירת הסחף של תאוות הבצע.
שנאת מתנות מסייעת לאדם להתרחק גם מן החנופה. החונף הוא אדם שחי את חייו שלא בהתאם לצו שכלו, אלא לפי ראות עיניהם של אנשים אחרים. בכל צעד בחיים הוא שואל את עצמו: מה יאמרו הבריות? רצונם וסגנון חייהם של אחרים מכתיבים לו את מהלכיו. ייעוד חייו של אדם מישראל הוא להשתדל למצוא חן בעיני בוראו, ולא לחיות כל העת בצל דעתם של הבריות.
נטילת מתנות הינה אחד הסממנים המאפיינים את דרכו של החונף. הרדיפה אחר הבריות, כדי שאלו יעניקו לו תשומת לב, כבוד וטובות הנאה הינה צורה של בקשת מתנות מבשר ודם. שונא המתנות עושה צעד חשוב בדרך להשתחררות מעול החנופה ומהשעבוד התמידי לרצות את החברה.
שנאת המתנות משחררת את התלות בבני אדם. השלכותיה של תלות זו הינן רחבות. המתרגל להיות תלוי בבני אדם ובמתנות שהם מעניקים לו, הופך להיות מושפע על ידם. מתנה שאדם נותן מהווה צינור השפעה על המקבל. כאשר אדם רגיל לקבל טובות הנאה מאחרים, גוברת והולכת השפעתם עליו.
זה היה אחד מנימוקיו של אברהם אבינו בסירובו לקחת ממלך סדום מחוט ועד שרוך נעל. אברהם הכיר את טיב מעשיו של מלך סדום, וחשש פן להנאה כלשהי מממונו תהיה השפעה רוחנית שלילית עליו.
זאת עוד, הציפיה לקבלת מתנות מסיחה את הדעת מהבטחון בה'. תפקיד האדם לצפות ולייחל לידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה של הקב"ה, ולא לתלות את עיניו בבשר ודם. אוהב המתנות מתרגל לאורח חיים של הסתמכות על חסדי אנוש, במקום להשליך את כל יהבו על ה', 'המשביע לכל חי רצון'.
המושג "חיים" כשלעצמו מורה על עצמאות בלתי תלויה באחרים, כשם שמעיין מים חיים נובע ממקורו העצמי, בניגוד לבור המקבל את מימיו ממקורות אחרים, כך גם האדם, רק כאשר אין הוא תלוי באחרים, נאה לו המושג "חיים".
תלות חיובית אחת בלבד צריכה להיות לאדם, והיא תלות בקב"ה. זהו קשר למקור החיים. נשיאת עינים למתנת בשר ודם פוגמת בתלות מוחלטת זו. אברהם האמין וידע שעושרו בא לו ישירות מיד ה', ולא הסכים שהדבר יתייחס בדרך כלשהי גם לבשר ודם.
נטילת מתנות או הימנעות מנטילתן מהוות גם מפתח לגישה אל מהות החיים.
כח הנתינה משמעותו התכונה לרדוף חסד ולרחם על הבריות. לעומתו ניצב "הנוטל", שתכונתו העיקרית היא אנוכיות. כל נושא העולה על הפרק נידון אצלו בהתאם לאינטרסים האישיים שלו, ולא לגופם של הדברים. הוא שואף לנכס לעצמו את כל המצוי בסביבתו.
אנו מעריכים אנשים המקדישים מזמנם ומממונם למען הזולת. הם נחשבים כאנשי מעלה. יש לכך גם היבט יהודי תורני. הקב"ה הוא טוב ומטיב לכל, והנהגתו בחסד וברחמים, ועל האדם להידמות לקונו ככל יכולתו. כשם שהקב"ה מעניק בהתמדה, ומושג "הנטילה" אינו מתקשר אליו כלל, כך גם על האדם להתנהג. נמצא אם כן שהחובה להיות מן "הנותנים", היא לא רק חובה אנושית, אלא גם חובה יהודית ממדרגה ראשונה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
