|
|
|
השאלה
|
|
כיצד ניתן להסביר את התופעה של "צדיק ורע לו"?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
בסוגיית "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" מתחבטים חכמי העולם מקדמת דנא. משה רבנו עצמו חיבר את ספר איוב על יסודותיה של שאלה זו, וגם הנביאים הרבו לעסוק בה. ננסה למקד את השאלה:
שני יסודות מרכיבים את ההשגחה האלוקית: הידיעה והנהגת הגמול. הידיעה משמעותה שכל מעשיהם של בני האדם גלויים וידועים לפני האלוקים. הנהגת הגמול פירושה שאלוקים גומל לאיש כמעשיו, בין לטוב ובין למוטב. לכאורה, יסודות אלו סותרים לעתים את המציאות שבה ניתן לראות את סבלם של הצדיקים מול הצלחתם של הרשעים.
שאלה זו הטרידה רבים האמונים על ההכרה בצדק האלוקי: כיצד יתכן שמציאות זו אינה סותרת את הנהגת השכר והעונש האלוקית?
משה רבינו, גדול הנביאים, ביקש מהקב"ה: "הודיעני נא את דרכיך" (שמות ל"ג, י"ג), כשכוונתו היתה: מפני מה יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? תשובתו של הקב"ה היתה (שם כ'): "כי לא יראני האדם וחי". הנהגת הייחוד, אותה נקודה בה כל הדברים מתאחדים בשורשם לטוב המוחלט - אין מקומה בעולם הבחירה. אם תתבהר התשובה לשאלה זו, שוב לא תהיה בחירה חופשית, שהיא היסוד לקיום הבריאה.
אין בכוח מוחנו, מוח בשר ודם, לשפוט את המאורעות המתרחשים סביבנו. כשאדם מתיימר להבין ולשפוט מאורע מסויים, הוא כאילו אומר לעצמו: אני יודע איך צריך לנהל את העולם.
אך יחד עם זאת ראינו גדולי עולם שהתחבטו גם הם בשאלה, ואף מצאו את פתרונה:
משה רבינו רצה לדעת תשובה לשאלה זו, וה' ענהו שאדם מסוגל להבין את משמעות הגזירה, אולם רק בסוף התהליך. אין בכוחו של בשר ודם לצפות קדימה. משה למד את התשובה בדרך קשה. כאשר פרעה גזר להמית את הילדים בתוך הטיט והלבנים, לא היה משה מסוגל לשאת את הגזירה. אמר לו הקב"ה: אתה רוצה להציל ילד? קח אותו. משה הציל ילד, מיכה שמו. כשגדל מיכה, הוא חטא והחטיא את הרבים. חטא העגל נגרם במידה רבה בגללו! עד ביאת המשיח טועם עם ישראל את הטעם המר של פרעונו של חטא זה. כיצד יכול היה משה לצפות את העתיד לקרות עם הילד הקטן מיכה? היה על משה להאמין שהקב"ה צופה עד סוף כל הדורות ויודע את מי כדאי להשאיר חי.
גם ירמיהו הנביא צועק: "מדוע דרך רשעים צלחה? מדוע שלו כל בוגדי בגד?" (י"ב, א') מדוע חיים הבוגדים בשלווה?
מכותיו של איוב: ייסוריו, מיתת בניו, אובדן רכושו והתכחשות אוהביו ורעיו לצדקתו – מעוררים גם הם את השאלה על גורל הצדיק במלוא עוזה. איוב הכיר את עצמו כמי שאין בו חטא, ומאחר שלא מצא סיבה סבירה להצדיק את ייסוריו, שאל גם הוא את השאלה הגורלית.
מספר תשובות נאמרו על ידי איוב וחבריו בסוגיה זו, נביא חלק מהן:
א. סיבה אחת היא גלגולי נשמות. ייתכן שהצדיקים חטאו בעבר, בגלגולם הקודם בעולם, והקב"ה מייסרם בגלגולם החדש כדי להנחיל להם את חיי עולם הבא. איוב הוא גלגול נשמתו של תרח, אבי אברהם, ומטרת הייסורים לטהרו מחטאי העבודה הזרה שעבד לה.
ב. סיבת הייסורים - ניסיון התמודדות מול הסבל. שונים הם הנסיונות מאדם לאדם. תפקיד האדם בימי חייו הוא להתמודד מול הנסיונות המיועדים לו.
ג. מציאות "צדיק ורע לו" אינה משקפת את המציאות האמיתית. היא אינה אלא קטע אחד מתוך מכלול שלם. המציאות שלפנינו היא בדרך כלל תוצאה של אירועים קודמים והקדמה לאירועים עתידיים. אי אפשר להסיק מסקנות כאשר המידע שבידינו הינו חסר ומקוטע.
"משפטי ה' אמת, צדקו יחדיו" (תהילים י"ט): משפטי ה', בהיותם "יחדיו" הם הצודקים. רק כאשר רואים את העבר, את ההווה ואת העתיד יחדיו, יכולים לקבוע בוודאות כי צדק גמור מתרחש כאן. לאדם אין יכולת לכלול בראייתו המוגבלת את כל הנתונים הידועים רק לבורא.
את תשובתו של צופר, חברו של איוב, נבין עפ"י הדברים הבאים: בסוף ספר דברים, בשירת האזינו, כתוב (דברים ל"ב, ד'): "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט. א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". כוונת הפסוק היא שאצל הקב"ה קיים צדק מושלם! הצדק בחברה האנושית הוא תמיד חלקי. לדוגמה, אדם מעל בכספים והעונש על כך יהיה כלא. ואכן, ביחס לאדם שמעל - נעשה צדק. אך מה לגבי בני משפחתו? מטה לחמם נשבר, בזיונות ולעג מן הסביבה הם מנת חלקם.
לא כן היא הנהגתו של הקב"ה. הקב"ה אינו מעניש אחד על חשבון זולתו. אדם שלא מגיעה לו עוגמת נפש, לא יקבל אותה. רק אצל הבורא קיים חישוב של צדק מוחלט.
למעשה, מקום קבלת השכר האמיתי והנצחי הוא אך ורק העולם הבא שהוא נצחי, ונברא כדי שישמש כמקום מתן השכר. רק שם ניתן שכר לעושי רצונו של הבורא - הם הצדיקים.
כאן בעולמנו שהוא עולם התפקיד והניסיון, ניתנים השכר והטובה החלקיים הנראים לעין, כדי לסייע לאדם לקיים מצוות נוספות ולהעמיק את עבודת ה' שלו. עם זאת, מצויים אנשים שהתפקיד הנועד להם משמים הוא לקיים מצוות מתוך קושי ומתוך נסיון דווקא, ובכך הם נבחנים האם ליבם שלם עם ה' ועם דרכי הנהגתו. אנשים אלו יעברו בעולם הזה את "נסיון העוני" כי נקבע להם תפקיד הנעוץ בקשיים אינספור. שכרם הגדול והמושלם שמור להם כולו לעולם שכולו טוב.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
