ראש השנה הוא יום חידוש הבריאה. מדי שנה אנו שבים אל אותו יום קדום עם סגולותיו והיבטיו הרוחניים. בכל שנה ושנה חוזרת ונשנית ביום זה בריאת העולם. כשם שלפני הבריאה הראשונה שקל הבורא, כביכול, האם לברוא את העולם? כך בכל שנה הוא שוקל מחדש לברוא את העולם לשנה נוספת.
אופי שיקול הדעת מושתת על אופי השיקול בעת הבריאה הראשונה. בבריאת העולם נברא כל פרט בהתאם למטרה שהוצבה לו מראש. גם עתה חוזר הקב"ה ושוקל: א) האמנם כדאי לחזור ולברוא את העולם? ב) האם כל אחד מבאי העולם יוכל למלא את התפקיד המיועד לו? הדיון במצבו של כל יחיד ויחיד הוא דיון נפרד ואישי. אם התשובה לשתי הנקודות הללו - חיובית, ממשיכים לדון אלו כלים יוענקו לנברא ה"חדש", כדי שיוכל להפיק מהם את מירב התועלת המיוחלת.
בחלוקה זו כלולים: בריאות, אושר משפחתי, הצלחה בעניינים כספיים, הצלחה במישור החברתי ועוד. אנו, שראייתנו מוגבלת, אין לנו אפשרות כלשהי להבין כיצד נערכת חלוקה זו. לעתים אנו אפילו עלולים לשאול: מדוע פלוני זוכה לעשירות ואילו אחרים, צדיקים ממנו, סובלים מקשיי פרנסה? נוסף לכך, איננו יודעים מה טומן לנו העתיד בחובו, משום כך, אין אנו מבקשים בקשות מפורטות: "תן לנו עושר", "תן לנו כבוד"; שהרי אין זה מן הנמנע, שדוקא אלו יהיו לנו חלילה לרועץ.
מהי בקשתנו האמיתית
לכל נברא ניתן תפקיד בבריאה. כל אדם זכאי לקבל את כל הדרוש לו למילוי תפקידו. בתנאי שהוא מכיר בשלטון האלוקים על הבריאה, ובבואו לעולם כדי למלא את שליחות שייעד לו הא-ל.
כך נצהיר בראש השנה: בורא עולם הוא "מלך מלכי המלכים", המלך היושב על כסא רם ונישא". כלומר, אתה השליט הכל יכול, המנהיג את העולם וקובע את גורלו, ואנחנו נתינך הממלאים את פקודותך. חפצים אנו להמשיך בתפקידנו, לכן, אנא, הקצב לנו את כל הדרוש לנו, כדי שנוכל לעבוד אותך בנאמנות ללא דאגות וללא הפרעות.
כאשר מבקשים מתנות שמים לשם שמים. מתקבלת הבקשה באהבה וברצון.
|