מנין לנו שאדם לא "שתל" את התורה באחד הדורות?

בתורה נאמר (דברים ד', ל"ב): "כי שאל נא לימים ראשונים... השמע עם קול אלקים..." משמעות הדברים היא שמלבד מעמד הר סיני, מעולם לא נשמע ולא ישמע סיפור שבו אלקים יתגלה לעם שלם ויתן לו את התורה. לא זו בלבד שלא יתרחש באופן מציאותי מעמד המוני כזה, אלא שגם לא ימציאו סיפור מעין זה.

ואמנם, העובדות מוכיחות שלא נשמע מעולם "סיפור" דומה. הסיבה היא: אין כל אפשרות "להשתיל" מאורע שראו אותו מליונים, והוא עובר מאז במיליוני "צינורות" פרטיים מאב לבן.

כאשר יופיע מאן דהו ויספר סיפור מסוג זה שלפני כמה מאות שנים נגלה אלוקים להמוני בני אדם ומסר להם את התורה, הוא יוכר כבדאי, שהרי מלבד המספר לא שמע זאת אף אחד.

לעומת זאת, סיפורים על ניסים או התגלויות שמימיות שארעו בפני יחידים לא ניתן לאשר או להכחיש, וזהו אכן המצב בדתות האחרות.

זאת ועוד, כדי שה"השתלה" תישאר אותנטית, חייב אותו "משתיל" אלמוני להתקבל על העם כולו ויחד עם זאת להעלם כליל מהזכרון, פשוט "להתאדות". אילו יזכרו שהוא הופיע ומסר זאת, תרד "כל ההצגה" לטמיון.

לדוגמה, בנצרות ידועים פרטי פרטים כיצד היא התפתחה. מי היה יש"ו (שלא התכוון ליצור דת חדשה), מי היו תלמידיו שפיתחו את שיטתו, מי היה הקיסר הרומי הראשון שקיבל את הנצרות והכריח את בני עמו להישמע לה ועוד. הם לא נעלמו כלל. כולם יודעים שהם הופיעו, חידשו ושתלו.

גם באיסלם התהליך ברור, ידוע ומתוארך. מוצאו של מוחמד מפורסם, בני משפחתו מוכרים היטב, הוא אפילו לא ביסס את שיטתו על ניסים (גם אם הללו מוזכרים בתולדותיו). "השותלים" אינם נעלמים.

לעומת זאת, קיים ביהדות רצף ברור, תוך הדגשת ידיעת התורה וקיומה לאורך כל התקופות. רצף זה קובע שלא היתה "השתלה" באחד הדורות.

כל סוגי החוקרים מסכימים אודות תקופת ההתנחלות בארץ, מאות שנות המשכן ומאות שנות בית המקדש הראשון. זוהי תקופה בת כ-1000 שנה. בתחילת בית המקדש השני תורגמה כל התורה בתרגום השבעים ליוונית והפכה לנחלת כל האומות. תרגום השבעים, הספטואגינטה, מצוי בידינו. מאז תרגומה ואילך מוסכם על הכל שלא "הושתלה" תורה.

לאורך כל אותן 1000 שנים קודמות התנבאו נביאים שהוכיחו את העם על פגמים רוחניים. דברי הנביאים אינם מוסיפים מאומה על תורת משה. הכל מוסכם וידוע, הכל שריר וקיים, גם המשכן או בית המקדש, כל אחד בזמנו, עומדים על תילם. תוכחת הנביאים - נושאהּ הוא ההנהגה המעשית של העם בהתאם למורשת התורנית הידועה והקיימת. בכל דבריהם העמוקים של הנביאים אין רמז כלשהו המספר שבאחת התקופות התרחש לפתע זעזוע תרבותי שאין דומה לו, כלומר, שנודעה לעם תורה שנשתכחה לחלוטין והוחזרה לו. אדרבה, נביא אמת נבחן בכך, שאין הוא בא להוסיף או לגרוע אפילו הלכה אחת מן התורה.

מי שתל ואיפה? להיכן נעלם "המוצלח" הזה? הוא הופיע מעבר להררי האופל עם סיפור פנטסטי ששינה את חיי כל העם מתוהו רוחני ומחוסר ידיעה בסיסית על התורה, לחיי מצוות מלאים וגדושים, ואילו הוא עצמו נעלם באדמה כקורח בשעתו...? מדובר על סיפור בדיוני שלא תתכן שתהיה לו אחיזה במציאות. היכן אותו אדם או קבוצת אנשים שגרמו לזעזוע בסדר גודל עולמי ושמם כה עלום?

זאת ועוד, 'מצוות' הנצרות הינן מועטות ושטחיות. הן אינן נוגדות את מהלך החיים האישי והעצמאי של האדם הנוצרי. גם מוחמד הנחיל בסך הכל 5 מצוות לבני אמונתו: תפילה, צדקה, מעט עריות וכו'. הדבר תאם בדיוק את אורח חייהם של שוכני האזור, במיוחד כאשר הוא ייסד את הפצת דתו על חרב וביזה, והמתנגדים לאיסלם נהרגו "במצוות הדת" ורכושם עבר למאמינים במוחמד...

כדי לגבש "קבוצה דתית" די במספר כללים הומניים (או אכזריים...), נוצרת "גאוות יחידה", נוצר גיבוש והכל נע הלאה במסילה משומנת.

ביהדות מצויות רבבות רבבות הלכות! אלפי פרטים אודות כשרות התפילין! אלפי הלכות בשבת! איך ניתן לשכנע את העם ו"להצניח" עליו פתאם מורשת כה מקיפה. לדוגמה, אחת המצוות היא עליה לרגל. מצוה זו חוללה שינויים מרכזיים באומה שלוש פעמים בשנה. מי מסוגל לספר שפעם זה היה... נשכח... ואח"כ חזר... שאף אחד לא יזכור (מלבד המשתיל האלמוני) את מה שעשו אבות אבותיו? כיום ערים בזכרונותינו, לדוגמה, אלפי סיפורים אודות גדולי ישראל שחיו במאות השנים האחרונות. כיצד אם כן ניתן לומר שהכל נשכח?

זאת ועוד, מה היתה בעצם מטרתו של אותו אדם ש"המציא" את אלפי ההלכות של התפילין? והרי כדי "לגבש" את הדת די היה לו בכמה מצוות "נחמדות"?

לכל צעד אנושי קמים מתנגדים. כיצד לא קמו מתנגדים למשנתו של אותו אלמוני? היכן הוא ה"מרתין לותר" שיצר "דרך אחרת"? היכן הוא ה"סוני" שהתנגד ל"שיעים"? מדוע לא קם מושל בדורו או בדור שאחריו שניסה לערער את "אגדת העם" על שכחת התורה?

המבנה של ההשתלה הוא כה מופרך, כה רחוק מהמציאות לעומת הסיפור האחיד, הברור, העובר במסירה ברורה דרך מליוני אנשים למליוני בניהם ובנותיהם לדור הבא, ומבוסס על כתבי קודש עמוקים, הגיוניים ומסודרים. כל אלו מציבים את האמונה כסיפור מציאותי, אמין וחזק יותר מראיית עיניים.