כיצד נוכיח שמסורת הדורות היא אמת צרופה?

בתורה עצמה נכתבה הבטחה שלא זו בלבד שלא יתרחש מאורע הדומה למעמד הר סיני, אלא שלעולם גם לא ימציאו סיפור דומה המספר שכאילו התרחשה התגלות אלקים להמוני בני אדם, מלבד מעמד זה.

וכך נאמר (דברים ד', ל"ב): "כי שאל נא לימים ראשונים... השמע עם קול אלקים..." לא זו בלבד שלא יתרחש באופן מציאותי מעמד המוני כזה, אלא שגם לא ימציאו סיפור מעין זה.

ואמנם, העובדות מוכיחות שמעולם לא נשמע בהיסטוריה "סיפור" דומה. הסיבה היא: אין כל אפשרות "להשתיל" מאורע שראו אותו מליונים, ומאז הוא עובר במיליוני צינורות פרטיים, מאב לבנו.

כאשר יופיע מאן דהו ויספר סיפור מסוג זה, שלפני כמה מאות שנים נגלה אלוקים להמוני בני אדם ומסר להם את התורה, הוא יוכר כבדאי, שהרי אף לא אחד שמע זאת מלבדו.

לעומת זאת, סיפורים על ניסים או התגלויות שמימיות שארעו בפני יחידים לא ניתן לאשר או להכחיש, ואמנם זהו המצב בדתות האחרות.

זאת ועוד, כדי שה"השתלה" תישאר אותנטית, חייב אותו "משתיל" אלמוני להתקבל על העם כולו ויחד עם זאת עליו להעלם כליל מהזכרון, פשוט "להתאדות". אם יזכרו שהוא זה שהופיע ומסר זאת, תרד כל "ההצגה" לטמיון.

לדוגמה, בנצרות ידועים פרטי פרטים כיצד היא התפתחה. מי היה יש"ו (שלא התכוון ליצור דת חדשה), מי היו תלמידיו שפיתחו את שיטתו, מי היה הקיסר הרומי הראשון שקיבל את הנצרות והכריח את בני עמו להשמע לה ועוד. הם לא נעלמו כלל. כולם יודעים שהם הופיעו, חידשו ואכן "שתלו".

גם באיסלם התהליך ברור, ידוע ומתוארך. מוצאו של מוחמד מפורסם, בני משפחתו מוכרים היטב, הוא אפילו לא ביסס את שיטתו על ניסים (אף שהללו מוזכרים בתולדותיו). "השותלים" אינם נעלמים.

לעומת זאת ביהדות קיים רצף ברור של ידיעת התורה וקיומה לאורך כל התקופות, ורצף זה קובע שלא היתה כל "השתלה" באחד הדורות.

כל החוקרים מסכימים עם המידע שבתורה אודות תקופת ההתנחלות בארץ, מאות שנות המשכן, מאות שנות בית המקדש הראשון ושבעים שנות גלות בבל. זוהי תקופה בת קרוב ל-1000 שנה. בתחילת תקופת בית המקדש השני תורגמה התורה ליוונית והפכה לנחלת כל האומות. תרגום השבעים, הספטואגינטה, מצוי בידינו.

לאורך כל אותן 1000 שנה התנבאו נביאים שהוכיחו את העם על פגמים שונים. תוכחת הנביאים - נושאהּ הוא ההנהגה המעשית של העם בהתאם למורשת התורנית הידועה והקיימת. בכל דברי הנביאים העמוקים אין רמז כלשהו שבאחת התקופות התרחש לפתע זעזוע תרבותי שאין דומה לו, כלומר, שנודעה לעם תורה שכאילו נשתכחה לחלוטין והוחזרה לו. אדרבה, נביא אמת נבחן בכך, שאין הוא בא להוסיף או לגרוע אפילו הלכה אחת על התורה.

מי הוא זה שהופיע ושינה את חיי כל העם מתוהו רוחני לחיי מצוות מלאים וגדושים? היכן הוא אותו אדם או קבוצת אנשים שגרמו לזעזוע בסדר גודל עולמי, ושמם נותר כה עלום?

זאת ועוד, מצוות הנצרות מועטות הינן ושטחיות. הן אינן משבשות את מהלך החיים האישי והעצמאי, את "חיי העולם הזה" של האדם הנוצרי. גם מוחמד הנחיל בסך הכל 5 מצוות לבני אמונתו: תפילה, צדקה, מעט עריות וכו'. הדבר תאם בדיוק את אורח חייהם של שוכני האיזור. במיוחד התאימה דת האיסלם לשבטים הפראיים כאשר קבע מוחמד את הפצת דתו על חרב וביזה. המתנגדים לאיסלם נהרגו "במצוות הדת" ורכושם עבר למאמינים במוחמד...

כדי לגבש "קבוצה דתית" די במספר כללים הומניים או, להיפך, אכזריים היוצרים גיבוש בסיסי, והשאר נע הלאה במסילה משומנת.

ביהדות מצויות רבבות רבבות הלכות! אלפי פרטים, למשל, אודות עשיית התפילין! אלפי הלכות בשבת! כיצד ניתן לשכנע עם שלם המונה מליוני איש לקבל עליו פתאם מורשת כה מקיפה. לדוגמה, מצוות העליה לרגל. מצוה זו חוללה שינויים מרכזיים באומה שלוש פעמים בשנה. מי מסוגל לספר שפעם זה היה... נשכח... ואח"כ חזר... שאף אחד לא יזכור (מלבד המשתיל האלמוני) את מה שעשו אבות אבותיו? כיום ערים בזכרונותינו, לדוגמה, אלפי סיפורים אודות גדולי ישראל שחיו במאות השנים האחרונות. כיצד אם כן ניתן לומר שהכל נשכח?

זאת ועוד, מה היתה מטרתו של "הממציא" את אלפי ההלכות? מה הוא 'הרוויח' מ"השתלתן" בעם שלם ובעולם כולו?

לכל צעד אנושי קמים מתנגדים. כיצד לא קמו מתנגדים למשנתו של אותו משתיל אלמוני? היכן הוא ה"מרתין לותר" שיצר "דרך אחרת"? היכן הוא ה"סוני" שהתנגד ל"שיעים"? מדוע לא קם מושל בדורו או בדור שאחריו שניסה לערער את "אגדת העם" על שכחת התורה?

המסורת העוברת דרך מליוני אנשים, ומבוססת על כתבי קודש עמוקים, הגיוניים ומסודרים, מציבה את האמונה כסיפור מציאותי, אמין וחזק יותר מכל מראה עיניים.