כיצד קובעים מי הם חכמי התורה?

האמונה כעיקרון מקודש מוכרת לנו כאמונה בבורא עולם, אולם התורה מלמדת אותנו שקיימת אמונה נוספת הנובעת ממנה, והיא 'אמונת חכמים'.

האמונה באלוקיות התורה קשורה לאמונה בחכמי התורה הגדולים, שהם אלו המבינים אותה לעומקה, משמרים אותה בטהרתה ומנחילים אותה מדור לדור מאז נתינתה בסיני ועד ימינו.

לרשותם של גדולי התורה עומד מידע שלאדם מן השורה אין אפשרות להגיע אליו. נסביר זאת במשל מעולם המחשבים: אדם קונה תוכנה ולומד להשתמש בה. אם התוכנה מסובכת ומורכבת, נדרש כישרון מיוחד כדי לשלוט בה, אולם למרות הכישרון אין לאותו אדם אפשרות לחדור אל תוככי התוכנה עצמה;   רק היצרן שבנה אותה, מסוגל לחדור אליה ולהבין את סודותיה, לתקן בה ליקויים ולערוך בה שינויים. לשם כך מכשיר היצרן טכנאים מיוחדים ומוסר להם את ה"מפתח הסודי", כדי שהם בלבד יוכלו לטפל בתוכנה.

פיזיקאים, כימאים וביולוגים מתאמצים להבין את מבנה הבריאה, לנצל את כוחותיה וליצור בעזרת המידע שבידם חומרים, מכשירים ותרופות. הם מביטים על הבריאה מבחוץ וחוקרים את הקיים בה בלבד, אין להם כל אפשרות לפענח את הסודות הפנימיים של הבריאה. אלוקים הוא זה שברא את העולם, ורק לו ידוע כיצד הוא נברא. את המידע העלום הזה גנז ה' בתורה. מי שיודע לפענח את סודות התורה, בכוחו להגיע גם להבנת סודות הבריאה. כדי לפענח את סודות התורה דרושה הבנה עמוקה במיוחד. היא נרכשת תוך עמל של עשרות שנים. התורה היא חכמה אלוקית, וכדי להבין את סודותיה דרושה השראה אלוקית מיוחדת.

מלבד ההתמסרות ללימוד ללא סייג דורש לימוד התורה גם אישיות טהורה ללא רבב, הכוללת יראת שמים, ניקיון כפיים והתנהגות הולמת. רק מי שזכה לכל אלו יזכה להגיע לעומק חכמת התורה האמיתית ולכל צפונותיה.

מי שמטרתו המוצהרת היא 'תורה לשמה', אין פניו מועדות להשגת תארים. כדי לרכוש את המוטיבציה שבלעדיה אין סיכוי להחזיק מעמד, עליו לקנות ערכים רוחניים: יראת שמים ואהבת הבורא. ערכים אלו נרכשים רק באמצעות השקעה של מחשבה תמידית, התמדה בלתי מתפשרת ובעיקר ויתור על נוחות אישית. ויתור זה מותיר מרחב להשתלמות בתורת האלוקים.

גדולי תורה התאמנו בענין זה במשך שנים רבות. ההקרבה העצמית שלהם אינה עניין של התעלות רגעית, אלא מסכת חיים המיושמת ללא הפסקה, ולכן  הם מסוגלים לקבל הכרעות גורליות בצורה אובייקטיבית. הדבר המייחד את חכמי התורה האמיתיים הוא 'דעת תורה': דעה הנקיה מכל שיקולים זרים, דעה שכל מטרתה היא טובת הענין הנידון בלבד, לכן מסוגלים חכמי התורה להביע את דעתם גם בשאלות מורכבות וקשות שאינן קשורות באופן ישיר לתחום לימודם. שיקול הדעת שלהם הוא טהור וממוקד.

מעולם לא נערכו מכרזים ובחירות למשרת גדולי התורה שבדור. התורה עצמה מכריזה על גדוליה. הכרזה שקטה זו נמסרת מפה לאוזן. מי ששואף לקבלת הכתר, אינו ראוי לאותה אצטלא. זוכים לה רק אלו שהם מעולים וצנועים. משה, הראשון למנהיגי ישראל, ניסה בכל כוחו להתחמק מהתפקיד כשנקרא להתייצב בראש העם. הענווה היא התכונה היסודית הנדרשת מגדול בישראל, ומשה רבינו משמש דוגמה לכל הגדולים שחיו אחריו לאורך הדורות והעבירו לנו את דרכי התורה ואת דרך חיינו עלי אדמות.

במשך שנות חייו נדרש כל אחד מאיתנו להכריע הכרעות רבות. לדוגמה, כאשר אדם מעוניין להקים משפחה, והוא מסתפק אודות בחירת בן זוג מתאים, קשה למצוא אדם שיוכל לומר על עצמו שהוא מסוגל להכריע בשאלה זו בלי להיות מושפע משיקולים זרים, כגון: מה יאמרו הבריות? כיצד יגיבו החברים וכדו'? למרות הידיעה שהחלטה שגויה עלולה להמיט אסון, ואיש לא יחלץ אותו ממנו, גם לא החברים, בכל אופן הוא מערב את דעתם בשיקול דעתו.

מי פיתח שיטה שבאמצעותה ניתן להשתחרר מהאגו, להיות מנותק מעצמו ולדון בכל דבר לגופו? רק אדם שבמשך שנים רבות הרגיל את עצמו במלאכה זו ופיתח שיטות חשיבה ובדיקה עצמית ללא משוא פנים, רק הוא יוכל להגיע למצב של ניתוק אמיתי מכל נגיעה אישית. אלו הם חכמי התורה, גדולי העצה, אשר אור תורתם הבהיר נקי משיקולים זרים ומלווה גם בעזר משמים לענות לשואליהם דבר.