האם אני יכול לשנות את מזלי הרע?

כל הבא על האדם, כגון: אם יהיה עני או עשיר, חכם או שוטה - תלוי בידי שמים. אולם אם יהיה צדיק או רשע, אינו בידי שמים, אלא הדבר מסור בידו של האדם. "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים" (מסכת נדה דף ט"ז). הבורא נתן לפני האדם שתי דרכים, והוא יבחר בדרך הראויה

לא רק מעמדו הרוחני - אם יהיה צדיק או רשע - נתון לבחירתו המוחלטת של האדם, אלא אף מידותיו נתונות לבחירתו. ביכולתו לשנותן ולעצבן כרצונו. כגון, אם יהיה רחמן או אכזר, קמצן או נדיב וכדומה.

קיימת חלוקה ברורה בתחומי השליטה על שתי מערכות אלו. אם יהיה עני או עשיר, יפה או מכוער וכדו' - קובעים המזלות. אך אם יהיה צדיק או רשע, והאם תהיינה מידותיו טובות או רעות - זאת בוחר האדם וקובע בעצמו.

אף אם לא עקר האדם את תכונותיו השליליות, עדיין קיימת בפניו התמודדות ויכולת בחירה: איך וכיצד להשתמש בהן, לטוב או למוטב.

לדוגמה, מידת האכזריות נחשבת תכונה רעה, אך ביכולתו של האדם להשתמש בה לדברים חיוביים. שימוש נכון במידת האכזריות, בזמן ובמינון הנכונים, ירומם את המשתמש בה למדרגה רוחנית גבוהה. אם מנתח ישתמש במידת האכזריות כאמצעי להצלת חיים, והוא יפעל בנחישות ובזריזות לחתוך בגוף החולה ולרפאותו, תהיה מעלתו גדולה מאד

תכונותיו של האדם אינן קובעות אלא את סוג קשייו והתמודדויותיו, אך את מעמדו הרוחני קובע האדם עצמו על ידי בחירתו.

נשאלת השאלה: אדם הנולד ב"מזל רע", הבא לידי ביטוי בצרות ובייסורים - האם ביכולתו לשנות את מזלו?

התשובה היא שקיימים שני סוגי מזל, שאת האחד ניתן לשנות, בעוד שאת השני לא ניתן לשנות. ההבדל בין שני סוגים אלו תלוי בסיבה היוצרת את המזל הרע.

הסיבה הראשונה היא עונש על חטאים. הקב"ה, ברוב חסדו, מאפשר לנשמה שחטאה לרדת שוב לעולם, בגוף חדש, כדי לתקן את חטאיה.

לצורך תיקון הנשמה קובע ה' שבגלגולה החדש יהיה גורלה סבל וייסורים שבכוחם לטהר מחטאים. כאשר זו היא סיבת המזל, יש ביכולת האדם לשנותו לטובה, באמצעות תשובה המטהרת את האדם מחטאו. במקרה זה, הייסורים אינם מטרה כשלעצמה, אלא אמצעי לתיקון החטאים. משום כך, ברגע שנטהר האדם מחטאיו, מסתלקים הייסורים כלא היו.

אולם לעתים המזל הרע הפוקד את האדם אינו תוצאה מחטאים, אלא שהקב"ה קובע שאדם מסויים יסבול ייסורים קשים מסיבות השמורות עימו. זהו "ניסיון הסבל". סיבות נעלמות אלו הן הסיבה האמיתית למזל הרע.

ניתן להסביר דברים אלו כדלהלן: תכליתו היחידה של האדם, תכלית שלמענה ירד לעולם, היא לממש את התפקיד הרוחני שהוטל על נשמתו. לכל אדם נקבע תפקיד ייחודי בהתאם לסוג נשמתו ולאיכותה. כל נשמה היא שונה וייחודית, וברור שאף תפקידו הרוחני של כל אחד שונה משל חברו. כל אדם יורד לעולם עם "תפקיד רוחני" ייחודי ומסלול ניסיונות וקשיים שעליו לעבור, מסלול אישי ושונה משל חבריו.

אם נתבונן מעט, נבחין מיד שאכן לכל אדם יש תכונות אופי שונות ואף ניסיונותיו ייחודיים. יש אדם כעסן, ולעומתו חברו רגוע ושליו. כך גם מצויים בעלי לב טוב לעומת בעלי לב רע וכדומה. יש אדם שסיפורי לשון הרע גורמים לו הנאה מרובה, ובעיקר תחושת עליונות מדומה, לעומתו חברו אינו מבין כלל הנאה יוצאת דופן זו.

גם המצבים השונים המלווים את האדם, כדוגמת מצבי עוני או עושר, מתאפיינים בסוגי ניסיונות שונים. לדוגמה, ניסיונותיו של אדם חולה ומיוסר שונים מאלו של הבריא והשליו, ששגרת חייו אינה מופרעת מדי רגע על ידי כאב חריף. גם מצב רוחו ושאיפותיו שונים. גם ניסיון הכעס והאנוכיות וההתייחסות הנאותה לסובבים, שונה עד מאד בין החולה לבריא.

התפקיד הרוחני שנקבע לנשמה מסויימת הוא התמודדות ב"תנאי שטח" קשים ומלאי מכשולים. תפקיד רוחני זה, על ההתמודדות הקשה הכרוכה בו, אינו קשור כלל לחטאים או לעונשים.

כאשר זו היא סיבת מזל הייסורים - כמעט שלא ניתן לשנותו באמצעות זכויות ותפילה. זאת מאחר שסיבת היסורים אינה קשורה לחטאים.

אין לנו כל ידיעה או מושג מדוע על פלוני נקבע שתפקידו הרוחני וניסיונותיו יהיו התמודדות מול עוני ומחסור, ולעומתו יתמודד האחר עם ניסיונות של עושר והצלחה.

מובן שאנו כבני אנוש איננו יודעים לאיזה 'סוג' שייך מזלנו 'הרע' אי לכך עלינו תמיד להשתדל לשפר את דרכינו, את מעשינו ואת מידותינו, וזאת היא ההשתדלות שבידינו לעשות לשיפור המזל.

נדגיש שאין כל סתירה או ניגוד בין כוח השליטה והשפעת המזלות לבין רצון האלוקים, מאחר שלמזלות אין כל כוח עצמי. את כוחם ואת שליטתם הם מקבלים מהקב"ה והוא טבע בהם את כוחותיהם כדי שיוכלו למלא את תפקידם, שהוא מימוש רצונו של ה' בהנהגת העולם.

המציאות אינה מתנהלת באופן שהמזלות משפיעים על מי ש"במקרה" נולד ברגע מסויים. התהליך הפוך: הקב"ה קובע שאדם מסויים ייוולד ברגע מסויים שבו שולט מזל מסויים כדי לקבוע על ידי כך את תכונותיו, את מאורעותיו ואת ניסיונותיו. הקובע האמיתי הוא הקב"ה, אלא שהוא משתמש במזלות כאמצעי למימוש רצונו ותכניותיו.