האם ידיעת האלקים במה אבחר בעתיד אינה שוללת את בחירתי?

האמת מחד גיסא היא שהאלוקים  יודע את מה שיהיה בעתיד, ומאידך גיסא, כל אחד מאיתנו בוחר את מעשיו בצורה חופשית ומנתב את חייו בהתאם לבחירתו. שני רעיונות אלו נראים לנו כמתנגשים ביניהם, אך למעשה נובעת 'הסתירה' אך ורק מעיוות הדברים בתפיסתנו המוגבלת. כי על פי האמת "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג', ט"ו), כלומר, עין ה' צופיה על כל אשר יתרחש, אך הרשות נתונה לאדם לפעול כרצונו.

ההסבר לשאלה זו הוא שידיעתו של האדם היא מוגבלת, מאחר שהאדם מקבל את חכמתו מחוצה לו, מאלוקים. ולעומת זאת, חכמתו של אלוקים שונה, מאחר שהוא מקור החוכמה ואינו מקבלה מאחרים, שהרי נאמר: "אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה) - אין כוח אחר פרט לו. כשם שאלוקים עצמו נעלה מכל גבולות ומגבלות, כך גם חכמתו ויתר תכונותיו מושלמות הן ובלתי מוגבלות.

כשם שאין כוח באדם לראות את הבורא, שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, כ'), כך גם אין כוח באדם להשיג את דעתו של הבורא.

ידיעתו של הבורא שונה מידיעתנו. את סוג הידיעה הבלתי מוכרת, אין ביכולתנו להבין, שנאמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה'" (ישעיהו נ"ה, ח'). למשל, לממד הזמן כפי שהוא מוכר לנו, אין השפעה כלשהי על הבורא, כי הזמן הוא יצירה של הקב"ה, והוא אחד מהממדים של הבריאה. הבורא נמצא מעל לכל אלו.

ידיעתו של הקב"ה היא ידיעה הבאה לאחר הבחירה, לאחר שבחר האדם ופעל כבחירתו. את הידיעה הזאת, שמקורה לאחר בחירתו של האדם, יודע הקב"ה לפני הבחירה. השכל האנושי מתקשה להבין את הידיעה האלוקית, מאחר שבמאגר המידע האנושי אין סוג דומה של ידיעה.

כדי להבין במה שונה ידיעתו של אלוקים מהידיעה האנושית, יש להבין תחילה את יכולותיה של ההבנה האנושית, ובעקבות זאת גם את מגבלותיה.

אין ביכולת ההבנה האנושית לדעת היום במה יבחר פלוני בעוד עשר שנים. רק לאחר שעברו עשר שנים, יודעים אנו מה התרחש ובמה בחר פלוני. הסיבה נעוצה ב"מחסום הזמן". עשר השנים ניצבות כמחיצה עבה שאינה מותירה פתח להציץ בעדה ולראות את הנעשה מאחוריה.

בעיית "מחסום הזמן" היא תוצאה ישירה של מגבלה אנושית ושל אי יכולתנו לדלג על פני הזמן שבו אנו נמצאים. לו נמצאה אפשרות לדלג על מגבלה זו, היתה לאדם יכולת לעמוד היום ולראות מ"כאן" - מנקודת הזמן שבה הוא נמצא עתה - את העתיד.

אנו רגילים להאנשה של הבורא בשכלנו, כלומר לייחס לו תכונות אנוש. אנו אמנם מבינים שהבורא הוא הרבה יותר מאיתנו, אך אנחנו לא יכולים לתפוס ולהבין זאת, לכן אנו נוטים לייחס לו תכונות המוכרות לנו. אחת התכונות שאנו מעניקים לו כשאנו חושבים על מציאותו, היא מוגבלות בזמן. למעשה, הרעיון שהוא כל יכול, מעיד שאין לו מוגבלות. כאמור, הזמן הוא אחד החוקים שהוא קבע, והוא לא חל עליו עצמו. הבורא נמצא מחוץ לזמן. אנחנו לא מסוגלים לתפוס עולם ללא זמן, אך אם נצליח להאמין שקיים מושג כזה, נוכל לפצח את החידה.

נדמיין לעצמנו שאנו צופים בסרט, לאחר שצפינו בו כבר כמה פעמים. כעת אנחנו יכולים לדעת בדיוק מה עומד לקרות בעוד כמה רגעים. לאחר כמה רגעים אכן התרחש אותו המאורע שצפינו שיקרה. נשאלת השאלה: מי גרם לאותו ארוע להתרחש? האם אנחנו או שמא הדמויות בסרט? מובן לכל שהדמויות הן אלו שבחרו לעשות את מה שעשו, ואנחנו רק ידענו זאת.

הבורא אינו מכתיב לנו מה לבחור, הוא רק צופה במה שבחרנו ויודע זאת מראש.

קיימים מצבים שבהם האדם עוקף את מחסום הזמן באמצעות הדמיון. התאור הבא מוכר ודאי לרבים: פלוני משתרך בדרכו אי שם, רעבונו מציק לו מאד, והנה הוא נזכר בסעודה הממתינה לו בביתו. דמיונו ניצת, רעבונו נרגע מעט, וקיבתו מתחילה להפריש מיצי עיכול כמו בעת אכילתו. הדמיון דילג על מחסומי המרחק והזמן. על אף הימצאותו של האדם הרחק מביתו, "השתכנעה" מערכת העיכול שהוא יושב עתה ואוכל.

אחת מנקודות ההבדל בין העולם הגשמי לעולמות הרוחניים היא מושג הזמן. תהליך הזרימה של הזמן מתקיים כתוצאה משינויים במציאות, ובמצב שבו אין שינויים במציאות, אין משמעות למושג הזמן, ולמעשה, אין שם זרימת זמן כלל. הסיבה לכל השינויים במציאות היא מהות החומר המשתנה תדיר. במערכת רוחנית, שבה אין חומר, אין שינויים במציאות ואין זרימת זמן, ולכן מצויה אימרה ש"התורה היא מעל לזמן" והדברים, כאמור, הם כפשוטם ממש.