מה הם הסימנים לראש השנה?

בראש השנה עושים סימנים, שנזכה בדין ושתתחדש עלינו שנה טובה. כדברי חז"ל: "סימנא – מילתא היא", כלומר, סימנים – הינם דבר משמעותי. על כן פותחים אנו את הסעודה הראשונה של השנה בשילוב של מנהגים אחדים, שנועדו לסמל ולסמן את משאלות הלב, הממלאות אותנו בשעות אלו.

בקהילות ישראל לעדותיהן השונות נפוצו מנהגים שונים, הקשורים בסימנים ובסמלים המתלווים למאכלים. נציין אחדים מהם, משום היותם מקובלים ביותר בבתי ישראל:

לאחר ה"קידוש" נוטלים ידיים לסעודה, בוצעים את החלות ומטבילים את הפרוסה בדבש, כדי לסמל את שאיפתנו לשנה ערבה, נעימה ומתוקה. יש הטובלים את הפרוסה בסוכר. לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק, טובלים אותו בדבש, מברכים עליו ברכת "בורא פרי העץ", נוגסים ממנו, ומאחלים: "יהי רצון, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

נוהגים גם לאכול מפרי הרימון, שגרגריו רבים, ואומרים: "יהי רצון, שירבו זכויותינו כרימון".

בקהילות אשכנז, דוברות האידיש, נהגו לאכול גזר (באידיש: "מעהרן", ופירושו גם – להתרבות), ומאחלים: "יהי רצון, שירבו זכויותינו".

יש גם האוכלים תמרים ומפטירים אז "יהי רצון, שייתמו משטיננו ומקטרגנו".

אוכלים גם ירקות שבשמותיהם יש רמז לטובה, כגון: סילקא, כרתי, רוביא וקרא. בשעת אכילת כל ירק אומר "יהי רצון" מענין הרמז שיש בו. כשאוכל סילקא אומר: "שיסתלקו שונאינו", וכשאוכל כרתי אומר: "שיכרתו שונאינו", כשאוכל רוביא אומר: "שירבו זכויותינו". בכל מדינה ומדינה אוכלים מין מאכל מסוים, הנקרא באותה מדינה ובשפה ההיא בשם שמשמעותו ריבוי, כמו כן נוהגים לאכול ראש כבש או ראש דג ואומרים: "יהי רצון מלפניך שנהיה לראש ולא לזנב". וכל זה הוא סימן להזכיר לאדם שהוא עומד בדין ויתעורר לתשובה.

מנהג נוסף הוא לאפות חלות עגולות, כי דבר עגול הוא סימן לכך שאין לו קץ, והוא סימן לאריכות ימים בלי קץ ובלי סוף.

סימנים אלה נוהגים בשעת סעודה בלילה הראשון של ראש השנה, ויש נוהגים גם בלילה השני.

אין אוכלים בראש השנה אגוזים וכיוצא בהם כי הם עלולים להפריע בתפלתו. ועוד, ש"אגוז" בגימטריה "חטא", ואין מזכירין חטא בראש השנה.