שלום וברכה,
כל מצוה שנעשית בעולם הזה מחמתו של הנפטר, גורמת עילוי נשמה לנשמתו, כאילו הוא בעצמו עשה אותה. גם אמירת קדיש היא מצוה גדולה. כשאומרים קדיש אנחנו מכריזים מה התכלית של כל הבריאה, שזה כבוד שמים - יתגדל ויתקדש שמיה רבה.
ולכן, היות ומצוה זו נעשית בגלל הנפטר, אם כן זה נחשב כאילו הוא בעצמו עשה אותה.
אגב, לא רק בקדיש על נפטרים, אלא גם פה בעולם הזה, אם אדם מזכה אנשים אחרים שיעשו מצוות, כל מצוה שהם עושים מוסיפה לו זכויות.
למשל - אם אדם ייסד שיעור תורה, כל דקה של לימוד תורה בשיעור נחשבת לו למצוה גדולה. ואם אחד משומעי השיעור התחזק קצת ביראת שמים והתחיל לקיים את המצוות קצת יותר ברצינות, כל חיזוק וכל מצוה שאותו אדם מקיים, נחשבת גם לטובתו של אותו אדם שייסד את השיעור, שחיזק את השני. וכאשר אותו אדם מתחזק, מסתבר שגם הילדים שלו יהיו יותר חזקים ויראי שמים, ואז גם הזכויות שלהם יהיו לטובתו. וכך יכולים הדברים להמשיך להתגלגל עד אין סוף, עד סוף כל הדורות.
כל זה מראה לנו עד כמה גדולה מעלתו של אדם שמחזק את סביבתו בתורה ויראת שמים.
בברכה,
נח.
|
הרשם עכשיו!
