אני רוצה לדעת מהו הערך של לימוד התורה כדי שאוכל לדחוף את בעלי ללימוד. אני מרגישה שאני לא מבינה מספיק עד כמה זה חשוב. והייתי רוצה לדעת איך להתחזק. אני יודעת שלימוד תורה שקול כמו כל המצוות. אבל בכל זאת קשה לי להבין למה צריך לשבת וללמוד כל יום.

בס"ד לדנית שלום! לימוד התורה הינו המצוה החשובה שביהדות. למצוה זו 2 חלקים עיקריים. החלק הראשון הוא ידיעת התורה בעומק וברוחב, בכל חלקי התורה: בהלכה ובאגדה, בגמרא, במדרש ועוד ועוד. מצוה זו מכשירה את האדם לקיום המצוות בדקדוק ולהתקרבות אל ה', שהרי כל מסכת חייו של יהודי הלומד תורה, וכל שכן של תלמיד חכם, שונה לחלוטין מבחינה רוחנית. הוא גם שמח הרבה יותר בחייו האמוניים. החלק השני הוא עצם הלימוד. כל רגע שאדם לומד מתווספים לו אין סוף מצוות וערכים רוחניים, ועל כך נאמר במשנה: "תלמוד תורה כנגד כולם". קיום העולם תלוי בלימוד התורה. חוקי הטבע שבאמצעותם מתקיימת ומתנהלת הבריאה בכל רגע, לא היו מתקיימים ללא התורה. הקב"ה ברא את הבריאה לקיום התורה, ועלינו מוטל התפקיד הנשגב לקיים את הבריאה בכל עת על ידי לימוד זה. אם היה העולם כולו, מקצה עד קצהו, פנוי רגע אחד מלימוד התורה, היו נחרבים כל העולמות. אחריות מיוחדת לקיום העולם מוטלת על לומדי התורה. היא נותנת בליבם הרגשת האחריות הכבדה להוסיף בשקידת התורה ובעמלה, ובכך נוסף שפע של אור וקיום לעולמות כולם. דבר ה' המושפע על האדם בעת לימוד התורה הוא הנותן לו חיים. השפע הרוחני אינו לשעת הלימוד בלבד, אלא כפי שאנו אומרים בברכה על התורה: "וחיי עולם נטע בתוכנו", דהיינו בכל עת שאדם לומד תורה, הוא זוכה להשפעה של רוחניות המוטבעת בתוך נשמתו לחיי עולם – לנצח נצחים. כדי להסביר את הנושא באופן מוחשי וחי, אציג שאלה שהתקבלה זה מכבר: בטיסתי האחרונה מארה"ב לישראל ישב לידי אדם חרדי שקרא בספר גדול ללא הרף. מה מרתק כל כך בספר זה? תשובה: התיאור בשאלתך היה מלבב. למעשה, נתקלת באדם מתמיד שלימוד התורה הוא משאת נפשו. המושג 'מתמיד' הפך לסמל, והוא מופיע גם ביצירותיהם של סופרים שהתרחקו מהיהדות הצרופה. מספר גורמים חוברים יחד ומסייעים לאדם לשקוד על תלמודו ולנצל את זמנו למען מטרה זו. הסיבה הראשונית היא החשיבות הערכית של לימוד התורה. השכר, הניתן עבור לימוד תורה, גדול יותר באיכותו ובכמותו משכרן של יתר המצוות. מפאת ערכה של מצות לימוד התורה, הפך לימוד התורה למשאת נפש. כל אב ואם יראי שמים מייחלים ומתפללים שילדיהם ישקדו על תלמודם, ויגדלו לתלמידי חכמים. סיבה נוספת, המסייעת מאד להגדלת השקידה, היא העונג וההנאה שמפיק הלומד מעצם לימודו. עבור לומדי התורה מהווה לימוד התורה מבוע של אושר, סיפוק והנאה אין קץ. יודעני נאמנה, שרבים יתמהו על קביעה זו ("אני זוכר את שיעורי התלמוד בבית הספר. אותי לא תצליחו להוליך שולל..."). ובכן, זוהי עובדה יום יומית: אלפי לומדים מתרפקים על דף הגמרא ושואבים ממנו מלוא חופניים הנאה וסיפוק. הם ניגשים ללימוד התורה, מתוך יחס של הערכה והערצה לדברים הנלמדים, ולכן לא ייפלא שהלימוד גורם להם אושר בל יתואר. אמנם בתחומים רבים שאנשים משתלמים בהם, הם חשים סיפוק, אולם אין הדברים מגיעים כלל לגודל העונג הנגרם מלימוד התורה. לאורך הדורות עמדו לעם ישראל דמויות הוד כהגאון רבנו אליהו מוילנא (הגר"א) ורבים נוספים, שכל ימי חייהם, מילדות ועד זקנה ושיבה, היו רצף אחד של לימוד התורה, ועל פניהם היתה שפוכה תדיר נהרה של סיפוק והנאה. מסתבר, ששכנך במטוס היה אחד המתמידים, שניצל את שעות הטיסה ללימוד שאהבה נפשו. באשר לשאלה: האם זה סרט מרתק? התשובה היא: לא! אין סרט שהצפייה בו תסב הנאה השווה להנאה הנגרמת למי שאוהב את התורה ודבק בלימודה! בפסוק מפורסם נאמר: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו". כלומר, אם תעלה הצעה להמיר את האהבה לתורה בהון רב ביותר, הצעה זו תידחה בבוז, לנוכח עוצמתה של אהבת התורה! האם ניתן לומר זאת על סרט? האם יימצא מאן דהו שיעדיף צפייה בסרט על פני הון עתק? האם שכנך במטוס העיף מבט כלשהו למרקע בשעה שהוצגו עליו סרטים? כלל וכלל אין להשוות בין השניים. אהבת התורה הינה אהבה שאין דומה לה במחוזותינו, מחוזות ה'עולם הזה'! אמנם השיא והשאיפה הם שהאדם יקדיש חלקים גדולים מחייו ללימוד קדוש זה, אולם לא כל האנשים שווים ובודאי שאי אפשר לקפוץ למים בבת אחת. לכן, חשוב שכל אחד יתחיל עם שיעור טוב וקבוע, עם הסכמה להקדיש חלק מזמנו לידיעת התורה ואט אט הוא יתקדם ויקדם את כל משפחתו. הנסיון מוכיח שכל חייו וחיי משפחתו של מי שלומד תורה שונים ממי שלא לומד. חיי המשפחה מתנהלים ברוגע ובשמחה, כאשר מצרפים את הלימוד לחיים. בהקשר לתפקידה של האשה, היא בהחלט קשורה למצוה חשובה זו. ראשית, עליה ללמוד תחומים רבים השייכים לה, כגון, כל המצוות שהיא חייבת בהן, נושאים אמוניים ועוד ועוד. והיא מקבלת שכר רב על לימוד זה. בנוסף, הבית היהודי בנוי באופן שכולו אחד. לימודו של הבעל הוא המקדם את כל המשפחה, הן במישרין והן בעקיפין ותפקידה של האשה לדרבן את לימוד התורה של בעלה וילדיה. באופן זה היא קשורה לעצם לימודם וקשורה גם לעליה הרוחנית שהם חווים ע"י לימוד התורה.