מי מקשיב לי?

...ואז, בוקר אחד, הוא איחר ב-25 דקות תמימות! בהיכנסו לכיתה, כבר עמדו התלמידים בתפילתם. מבטיהם של בני התשע הופנו באחת לעברו, מה שגרם לאדמומיות פניו רק להתחזק.

לפתע ניגש אליו אחד הקטנים, כשעל פניו חיוך גדול. בעודו מתקרב, הצביע על השעון שעל ידו השמאלית. דמו של המורה קפא בעורקיו, פניו להטו מרוגז בצעקו: "חצוף שכמותך!" סטר לילד על לחיו. הלה פרץ בבכי. המורה לא הסתפק בכך, אלא אף שלחו למנהל, שיספר מה שעולל.

בתום השיעור הראשון נקרא המורה לחדר המנהל, שם כבר המתינה אם התלמיד. כשנסגרה הדלת, פנה המורה לאם החיוורת ואמר: "מקרה כזה לא היה לי מעולם! מהיכן לקח הבן שלך את העזות הזו... למתוח עלי ביקורת...?"

ידה המורמת של האשה רמזה לו שיעצור תיכף בדבריו. מבטה נדד לכיוון המנהל שהנהן בראשו. היא פנתה למורה בשקט: "כנראה האיחור שלך הבוקר גרם לך רגשות אשמה. כנראה, מעולם לא אחרת. דע לך, שבני שסטרת לו, מעריך אותך ואוהב אותך מאד מאד. אמש הוא קיבל את שעון היד הראשון שלו במתנה מסבו ששב מחו"ל. הדבר הראשון שהוא אמר לאחר שענד את שעונו היה: "אני כבר רוצה שיגיע מחר, כדי שאוכל להראות את השעון למורה שלי!" היית צריך לראות את המבט העורג בעיניו כאשר דיבר עליך. אילו היית מברר מה מבוקשו, למה התכוון... אך אתה לא ביררת דבר, רק סטרת לילד שאוהב אותך בכל מאודו...."

פני המורה חוורו כסיד, גופו כוסה זיעה קרה. הוא התיישב, ראשו אחוז בין שתי ידיו והוא החל לבכות...

ילד שואל? שימו לב מדוע הוא שואל ובאיזה אופן. האם הוא "חוטף" את המילים, האם הוא רגוע? מעבר להבנת השאלה עצמה, גם צורת הצגת השאלה חשובה. דרכה תוכלו לקבל אינפורמציה: מה מצבו העכשווי? באיזה הלך רוח הוא נמצא?

שמיעה פירושה: ניסיון לגמול חסד לשני. בראש ובראשונה, להקשיב היטב לדבריו, להשתדל להבין את כוונתו ולא להתפרץ באמצע דבריו.

שיטת התה המרפא

מגיע פציינט אל הרופא, מתיישב על הכורסה כשכוס תה לפניו, ורואה שהרופא מביט בו מחייך, אך שותק.

מטבע הדברים הפציינט חש מבוכה ופולט: אולי נתחיל במפגש שלנו.

הרופא עונה: היית מעונין שנתחיל במפגש...

הפציינט: כן. ודע לך, לפניך כבר הייתי בטיפול אצל שלושה פסיכולוגים, והם לא עזרו לי. לקחתי גם כדורים שונים, אך הם לא הועילו. אמרו לי שיש לך שיטה חדשה, שאתה יכול להועיל. אני לא כל כך מאמין בזה, אבל מאחר שאמרו לי, הגעתי.

הרופא עונה: אה, הבנתי, היית כבר אצל שלושה פסיכולוגים והם לא עזרו לך. לקחת כל מיני כדורים, והם לא הועילו. אתה לא כל כך מאמין שאני אעזור, רק באת לראות מה השיטה שלי, כי כך אמרו לך.

והפציינט: נכון, זה מה שאמרתי.

והרופא: אישרת שזה נכון, מה שאני אמרתי שאתה אמרת.

הפציינט (במבוכת מה): רגע, אתה חוזר על דברי!

הרופא (מחייך בהבנה): אתה טוען שאני חוזר על דבריך.

הפציינט (נבוך ומבולבל כולו): אבל אני באתי בשביל טיפול, איזו מין גישה היא זו?

הרופא: אתה טוען שבאת לטיפול, ואינך מבין איזו שיטה היא זו, שאני חוזר על דבריך כל העת.

כעבור חצי שעה של דו שיח הנראה כדו-שיח של חרשים, הפציינט נראה מוטרד. כשהרופא שואל אותו אם לקבוע לו פגישה נוספת, הוא משיב בחיוב מתוך נימוס, אך בליבו הוא חושב: לעולם לא אציג פה את כפות רגלי!!

הוא יוצא מהפגישה "רטוב" ממבוכה! בדרך הביתה הוא משחזר את השיחה המוזרה וצוחק לעצמו... : איזה מין פסיכולוג מוזר זה? חוזר על דברי כמו טייפ! אה, אה, אה, הוא בעצמו צריך טיפול... פתאום הוא שם לב שכבר חודשים ארוכים הוא לא חייך, והנה עכשיו הוא לא רק מחייך, אלא צוחק בפה מלא!

עובר שבוע. לפגישה הבאה הוא מגיע רבע שעה לפני הזמן, יושב וממתין. כשנפתחת הדלת, הוא שועט פנימה ומכריז:

דע לך, אדוני הרופא, שבשבוע שעבר הבטחתי לעצמי שלכאן אני לא חוזר. אבל האמת היא שכל הבעיות החמורות שעליהן סיפרתי בשבוע שעבר - על קיבה עצבנית ועל חלומות טורדניים, על הזעה מרובה ועל מחנק בגרון - ממש פחתו. לא יודע איך, אבל יש לי כבר פחות בעיות בקיבה, אני גם כבר לא כל כך מזיע. נכון שיש עוד קצת חלומות לא נחמדים, אבל בגדול - אני אדם אחר! אני אפילו מחייך, מה שלא קרה זה עשרים חודש! תגיד, דוקטור, מה שמת בתוך התה שלי?

הרופא: אני מבין שחשבת שלכאן לא תיכנס יותר, אך שמת לב במשך השבוע שהוקל לך, ולכן אתה שואל אם שמתי לך דבר מה בתה שלך.

הפציינט: נכון, אבל אתה שוב חוזר על דברי!

הרופא: אתה מאשר את דברי, אך מציין שבעצם אני חוזר על כל דבריך.

נעצור לרגע! מה שמת בתוך התה? הפירוש: יש אבקת מרפא, חומר גשמי, הנמהל במים או בתה. כששותים זאת, זה חודר למעיים ופועל ישירות על הנפש. כלומר, מרפא חומרי משפיע על המצב הרוחני. יש להפנים שהקשבה והזדהות הדדית, ודאי משפיעות על הנפש?

סוף סוף יש מי שהקשיב לי... ועד הסוף ממש! הראיה: הוא יכול לחזור מילה במילה על כל מילה שאמרתי! סימן שהוא הקשיב, והוא גם לא ניסה להפריע באמצע או לקפוץ לתוך דברי...

שיטת המשוב

ועתה, נבדוק נא את עצמנו, כיצד אנו מתקשרים. אנו מקבלים שיחת טלפון, בקושי מספיקים לשמוע מה אומרים לנו, ומיד קוטעים את המשוחח: "בסדר, הבנתי, הבנתי..."

מעלה גיחוך. היחיד שיכול לאשר אם הבנתי את הנאמר הוא האדם שאמר את הדברים - לאחר שישמע ממני מה הבנתי אני מדבריו.

הדבר דומה לצוללת שעושה דרכה במצולות ים. שם אין נתיבים ואין מסלולים. הקברניט מחלק פקודות: 25 מעלות ימינה ברבע עוצמת מנוע! אם הנווט לא יבין היטב ולא יבצע את הפקודה בדיוק, ככתבה וכלשונה, הדבר עלול לעלות במחיר של חיים! לכן, ההוראה הקפדנית היא שמקבל הפקודה חוזר מילה במילה על ההוראה שקיבל, ואז המפקד מאשר: נכון, כך אמרתי!

זהו תהליך הכרחי למנוע בעיות הקשורות בחיי אדם. תהליך הנקרא קיברנטיקה (מלשון קברניט). מנגנון ביקורת במערכת הבודקת ומתקנת את עצמה. ובלשוננו: "משוב" או היזון חוזר (Feed Back).

כשילד אינו פועל כהוראותיך, מסתבר, שהוא לא הבין אותך ולא הצליח לקלוט נכון את תשדיריך. חזור עליהם, ודא שהוא קיבל אותם, ובמדויק.

אדם משוחח עימך, אתה רק מחכה לרגע שהוא יפסיק למלא את ריאותיו.

נכון, אתה מקשיב לו וגם שומע את קולו, אך אתה לא באמת קשוב לקלוט את דבריו. בו זמנית אתה עסוק במה שיש לך לומר, מצפה לתפוס את הרגע שבו כבר תפלוט את דעותיך ועמדותיך שלך.

למה להתכחש? אין אנו מלאכים ומערכת הדיבור והשמע שלנו הדוקות ביותר. אין אנו יכולים להקשיב לשני, בשעה שאנו חושבים מה תיכף נאמר ונגיב.

הילד שואל שאלה... עד שלא יקבל את תשובתך, לא יוכל להמשיך לקלוט ולהבין את מהלך דבריך. משהו מפריע לו! יש לו מצוקה פנימית! מאחר שהוא זה ששאל את השאלה, רק הוא יוכל לאשר אם הבנת בדיוק למה הוא מתכוון! חזור על שאלתו בקצרה, ציין כיצד הבנת את כוונתו, והמתן למתן אישורו, שהבנת את דבריו.

רק כך יחוש הילד שהקשבת לו באמת, והבנת את שאלתו.

לעולם אל תקטע אותו באמצע השאלה ואל תמהר לענות, גם אם התשובה מוכנה לך על קצה הלשון. אל תבטל את דבריו במשפט כמו: "זו לא שאלה כל כך קשה". זכור, עבורו זו שאלה חשובה וגם מציקה!

דבר עימו בערוץ שלו

במערכת התקשורת של בני האדם מצויים שלושה ערוצים: הערוץ הראייתי, השמיעתי והתחושתי. אצל כל אחד פועל אחד הערוצים ביתר דומננטיות, בעוד האחרים רדומים מעט.

אצל ילדים הערוץ החזותי והשמיעתי מתפקדים לא פעם גם יחד. ילדים יכולים להיות קשובים לקלטת סיפורים ב-100%, למרות שאינם רואים מאומה. ולמה? בקלטת, המדבר מצייר להם תמונה חיה הפועלת לנגד עיניהם, מה שעוזר להם לקלוט ולהפנים.

אם אני יודע באיזה ערוץ ראשוני קולט המאזין לי, אדבר אליו במלל מתאים. במלל שיפנה לערוץ החזק שלו.

לכל אחד מהערוצים יש אוצר מילים המעורר אותו. המילים: אתה קולט אותי? זה נשמע לך? מעוררים את הערוץ השמיעתי.

המילים: האם זה נראה לך? האם התמונה ברורה? מעוררים את הערוץ החזותי.

אם הזולת מגיב: נשמע לא רע, מן הראוי לענות לו על פי הערוץ שלו: תכף תאזין לדברים שלא שמעת מעולם.

באיזה ערוץ ילדך קולט?

ראשית, אם אתה מבחין שהילד אינו מקשיב, כנראה, אתה פונה אליו בערוץ הלא נכון.

פעמים רבות חוסר תקשורת או אי הבנה נובעים מהנקודה הבאה: אם נבקש מסופר וממדען לתאר שקיעה, נקבל שני תיאורים שונים לחלוטין, למרות שמדובר באותה שקיעה.

הפיזיקאי יסביר: זוהי תופעה של שבירת קרני השמש באופק: האבק שבאוויר הוא הגורם לשבירתן והרקע הנראה הוא כתום-ורוד, שקיעה. לעומת זאת הסופר יאמר: שקיעה היא זמן של דמדומים ושל חשבון נפש. האדם סיים את פועלו, את עמל היום... מי צודק? שניהם צודקים! כל אחד מדבר מתוך ערוצו שלו.

כדי למצוא את הערוץ של ילדך, נהל עימו דיאלוג סתמי, והקשב היטב לערוצים שבהם הוא מרבה לענות לך. לדוגמא:

איך היה בחתונה?

נפלא.

ממה נהנית במיוחד? (הקשב היטב למלל!)

מהתזמורת.

מה מכל כלי התזמורת משך את ליבך ביותר?

התוף, התנועות והמהירות של המתופף!

שימו לב, ראשית לכול, עניין אותו הקול של התוף, ולאחריו המראה החזותי של ידיו הזריזות של המתופף.

לאחר שגילית את הערוץ הדומיננטי של ילדך, תוכל לדבר עמו דרך אותו ערוץ. כך התקשרת אליו באמת.