מני אז ידענו ששמחה יהודית אינה נחשבת מושלמת אם היא מצטמצמת רק באכילה, בשתייה ובעידון עצמי. השמחה היהודית מחייבת גם מחשבה אודות הזולת.

בכל החגים מוצאים אנו חיוב לשמח את ליבם של העניים ומרי נפש, כדי שגם לאלו לא תחסר שמחה. אולם בפורים קיימת מעלה נוספת, שאינה קיימת בשאר החגים והיא משלוח מנות איש לרעהו: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, כב). משלוח מנות מיועד לא רק לעניים, אלא לכל אדם. לחברים, לקרובי משפחה ולמכרים.

מצוות משלוח מנות נועדה להרבות אחווה ורעות. מדוע יש להדגיש חיבה זו דווקא בפורים? מדוע קשורה תוספת אהבת רעים זו לנס שאירע בימי מרדכי ואסתר?

התשובה ניתנה מפיו של המן. בבואו להעלות לפני המלך את הצעתו השטנית להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, הוא הוסיף להצעתו דברי הסבר: "ישנו עם אחד מפֻזר ומפֹרד בין העמים" (אסתר ג, ח).

בדבריו הייתה כלולה כוונה פנימית. לא היה ביכולתו של המן להתנכל לעם ישראל, אלא אם היה קיים רקע רוחני שיאפשר זאת. הרקע שעל גביו יכלה לצוץ מזימה שטנית זו של המן, היא העובדה שעם ישראל באותה עת היה חסר אחדות. איש אינו מסוגל לפרוץ פרצות בעם ישראל כאשר הוא מלוכד. לאחר שהתגלו סדקים בחומת אחדות העם, ניסה המן להסתנן מבעד לסדקים אלו.

להמן היו סיבות לחשוב שעם ישראל מפורד ומפולג. כנראה על פני השטח נראו סממני מחלוקת. ואולם לאמיתו של דבר כל התופעות הללו אינן אלא מן השפה ולחוץ; בפנימיותו, עם ישראל הוא תמיד יחידה אחת מושלמת.

המן לא לקח בחשבון שגזרתו עתידה לחשוף את המצוי במעמקי נפשות ישראל. ריח הסכנה גרם לזרעי האחדות הפנימיים לנבוט ולעלות על פני השטח. "להקהל ולעמֹד על נפשם" (אסתר ח, יא).

ייתכן גם שבתת מודע זוהי הסיבה לשנאת ישראל שבכל הדורות; שנאה שנתגלתה בקיצוניות רבה אצל המן הרשע. כאשר מרדכי לא כרע ולא השתחווה להמן, התמלא עליו המן חמה, אך לא חפץ לשלוח יד במרדכי לבדו: "כי הגידו לו את עם מרדכי" (שם ג, ו). אילו מדובר היה בבן אומה אחרת, לבטח היה המן מענישו בעונש חמור, אך לא היה מעלה בדעתו שגם שאר בני העם חייבים לשאת באחריות. וכי מדוע ייענשו הרבים, שכרעו והשתחוו, בעוון היחיד? אולם יחסו ליהודים היה שונה. בקשתו של המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, נבעה מתחושתו, שישראל כולם יחידה אחת, ולכן לא ניתן להפריד את מעשי היחיד מהרבים. כשביקש להתנקם במרדכי ולהכניעו, ידע כי עליו להכחיד חלילה את כל העם.

ייתכן שהמן חש תחושה זו בתת הכרתו, אולם את מעשיו הוא ליווה בתיאוריה שגרסה שהעם מפוזר, מפורד וחסר אחדות. מה שהמן לא לקח בחשבון, שגזרתו עצמה עתידה לחשוף את המצוי במעמקי נפשות ישראל. ריח הסכנה גרם לזרעי האחדות הפנימיים לנבוט ולעלות על פני השטח; "להקהל ולעמֹד על נפשם".

היהודים התכנסו, צעקו בלב אחד, ונענו. הקטרוג הוסר, הגזרה בוטלה. את האווירה המורעלת שהפיצו האיגרות של המן, יש לטהר במסות של שלום ורעות, של קרבה ואחווה.

הסכנה שריחפה על ראש היהודים חשפה את רגשות האחווה שביניהם. כדי שרגשות אלו לא יחלפו, אלא יותירו את רישומם לזמן רב, תיקנו מרדכי ואסתר את מצוות משלוח מנות. אותה אחווה היא הערובה לכך שתופעה כעין זו של המן לא תשוב. לא די במחשבות אודות האחדות. יש צורך ליישם את הרעיונות במצוות מעשיות. מצוות משלוח מנות היא אפוא זו המקרבת את הרעיון ללבבות.

כאשר העם מאוחד, אין לאומות העולם שליטה עליו. הם חוסים בצל האהבה והאחדות, וממשיכים את דרכם לקראת גאולתם השלמה.