נס פורים

רגילים אנו מילדותנו לתרגם לעצמנו את המושג "נס" במובן של שבירת מסגרות הטבע. דוגמאות קלאסיות לניסים הן קריעת ים סוף ונס פך השמן של חנוכה. והנה, באה המגילה ומעמידה אותנו על האמת, שניסים גדולים ומופלאים מתרחשים דווקא בתוך מסגרות טבעיות.

את המאורעות שקדמו לנס פורים, נוכל לכלול בשלושה שלבים:

אירוע ראשון: "בשנת שלוש למלכו עשה משתה" (אסתר א, ג). כתוצאה ממשתה זה נידונה ושתי למוות וחיפשו מועמדת אחרת לתפקיד המלכה. קיבצו נערות מכל רחבי המדינה, ובשנת שבע למולכו נלקחה אסתר אל בית המלכות. לפנינו שורה של מאורעות החופפים פרק זמן של כארבע שנים.

אירוע שני: "בימים ההם קצף בגתן ותרש... ויבקשו לשלֹח יד במלך אחשוורוש" (אסתר ב, כא). אסתר גילתה את העניין למלך בשם מרדכי, "ויבוקש הדבר ויימצא, וייכתב בספר דברי הימים לפני המלך".

אירוע שלישי: "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן", "כל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". כתוצאה מכך, ביקש המן להשמיד את כל היהודים, ובחודש ניסן בשנת שתים עשרה הפיל פור, שנפל על חודש אדר בשנת שלושה עשר.

לפנינו שלושה מאורעות, הרחוקים זה מזה בזמן ורחוקים גם מבחינת עניינם. אך תוך תקופה קצרה ביותר המאורעות הללו מתקשרים. החוליות הרחוקות מתקרבות והיד המכוונת מלמעלה מרתקת את כולן לשלשלת אחת המובילה לתשועת ישראל.

מרדכי כינס את מנהיגי היהודים והודיע להם כי עליהם לשוב בתשובה שלמה, על שלפני תשע שנים הם השתתפו בסעודה שערך אחשוורוש בשושן. רק אם יחזרו בתשובה אמיתית, הכוללת צום, בכי ומספד, יש סיכוי שהקב"ה יעביר את רוע הגזרה. לכאורה, מדהים לחשוב שהאיש שראו בו את הגורם הישיר לגזרה, לא רק שאינו מתחרט על מעשיו, אלא מאשים את הציבור כאחראי לה.

אך למרות הכול, היהודים כאיש אחד קיבלו את הוראתו של מרדכי, שהכריז על שלושה ימי צום ותפילה כדי להעביר את רוע הגזרה.

ביום ששלח המן את הספרים אל כל מדינות המלך, הזעיק מרדכי את אסתר וביקשה "לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה" (אסתר ד, ח). בדיוק באותו לילה נדדה שנת המלך, והוא ביקש להביא את ספר הזיכרונות. בו בלילה, בא המן לבית המלך לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. הוא נכנס לארמון בדיוק בשעה שבה הקריאו הסופרים למלך את פרשת ניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש. המן ציווה ב'טעות' להרכיב את מרדכי על הסוס ולהוליכו ברחוב העיר. מכאן ואילך, נפילתו המוחלטת של המן הייתה בלתי נמנעת: "אם מזרע היהודים מרדכי, אשר החִלות לנפֹּל לפניו לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו" (שם ו, יג).

לאחר שהמן נתלה, קיבל מרדכי לידיו את טבעת המלך ואסתר השליטה אותו על בית המן; אך פקודת האיגרות עדיין נותרה בתוקפה. אסתר נפלה והתחננה בפני המלך: "להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים" (אסתר ח, ג). המלך מושיט לאסתר את שרביט הזהב וזו קמה על רגליה, אך אינה מרפה. היא דורשת את ביטול גזרתו המרושעת של המן האגגי. ואולם המלך יודע ומכיר את חוקי היסוד של הממלכה, ולהפתעתה הגדולה גורם לה אכזבה גדולה.

"כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח, ח). היהודים אכן יובלו לשחיטה, אף שהמן, יוזם הפקודה, נתלה על העץ. הממונים על כל "חיל עם ומדינה" ימשיכו בהכנות לקראת י"ג באדר.

פתח הצלה אחד פתח להם המלך: "כתבו על היהודים כטוב בעיניכם" (שם). מרדכי ואסתר רשאים לפרסם הודעות חדשות כראות עיניהם בכל רחבי המדינה ולשלוח איגרות לכל קצות הממלכה, פרט כמובן להודעה על ביטול האיגרת הראשונה.

מרדכי שולח איגרות המתירות ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם ולתקוף את אלה שיבואו להכותם.

ואכן, ביום י"ג באדר הוכיחה ההתארגנות את כוחה: "ויכו היהודים בכל אֹיביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשֹנאיהם כרצונם" (אסתר ט, ה). הם לא הרגו חלילה טף ונשים, ולא שללו את שללם. הם רק השיבו מלחמה מול התוקפים. חמש מאות תוקפים נפלו בידי היהודים בשושן ושלוש מאות נוספים נהרגו למחרת היום, בי"ד באדר. שבעים וחמישה אלף איש שנהרגו ברחבי הממלכה היו אויבי היהודים ושונאיהם. הנהרגים לא היו שוחרי-שלום או חסידי אומות העולם. היו אלה רוצחים, שהיהודים היו חייבים (אסתר ח, יא) "להקהל ולעמֹד על נפשם" מפניהם. על אף זאת, לא שלחו את ידיהם בביזה ולא לקחו שלל.

לזאת ייקרא נס, באשר הוא מוכיח קבל עם ועולם את יד ההשגחה העליונה המכוונת את ההיסטוריה. לפתע מתגלה כי קיים קשר פנימי בין פרטי המקרים, המצרף את כולם ליצירה אחת גדולה.