שמעון הצדיק היה מנהיג רוחני וגם כהן גדול. בתקופתו פסקה פעילותה של "כנסת הגדולה" - אסיפה של כל גדולי העם, ביניהם נביאים, שתקנו את נוסח התפילה ותקנות נוספות, והיוו את הסמכות העליונה להלכה ולמעשה.

בימיו של שמעון הצדיק שקעה הממלכה הפרסית על תרבותה, ועלתה מלכות יוון ועמה תרבות יוון. התמורות המדיניות זעזעו את העם היושב בציון, והביאום לסכנה גשמית ורוחנית כאחד. בימי משבר אלו עמד שמעון הצדיק והצליח לנווט את ספינת העם בינות למשברים.

באותם הימים עלה אלכסנדר מוקדון, המצביא היווני המפורסם, על ירושלים בראש צבאו כדי לכבשה ולהחריב את המקדש. שמעון הצדיק יצא לקראתו לבוש בבגדי כהן גדול בלווית פמליה מנכבדי ישראל כדי לפייסו. כאשר ראה המלך את שמעון הצדיק, הוא ירד ממרכבתו והשתחווה לו. למראה התמיהה של מקורביו, הוא הסביר כי דמותו של שמעון הצדיק מתגלית לפניו במלחמותיו ומנחה אותו בקרב, ובזכותה הוא מנצח. באורח פלא הביאה פגישה זו את אלכסנדר מוקדון לשנות את גישתו ולחזור בו מכוונתו לפגוע ביהודים.

מעשה זה מהווה דוגמה לעימות שהתפתח בין תורת ישראל לתרבות יוון. שמעון הצדיק מחכמי התורה עומד מול אלכסנדר מוקדון שהיה תלמיד מובהק של גדולי הפילוסופים היווניים.

תרבות יוון ההולכת ומתפשטת, הצריכה מענה הולם לבל תכבוש גם את עם ישראל ותורתו, כפי שכבשה עד כה את כל עמי קדם. מול "החושך הצבעוני" שזרעה יוון בכל פינה, הציג שמעון הצדיק את השקפת התורה, הרואה את תכלית החיים באורח קוטבי מול תרבות יוון. הוא הכריז: יש למעלה מן השמש! היקום אינו מתבסס על חוקי טבע פיזיקליים, הבריאה אינה פונקציה של נתונים. כוחות רוחניים מחזקים אותו ומאפשרים את קיומו, והם התורה, העבודה וגמילות חסדים.

שלוש מטרות-על, המוצגות במשנה כ"עמודים", ניצבים בתכליתה של בריאת-העולם. בשלושת התחומים הנזכרים כלול כל הטוב והנאצל שהלב היהודי צריך לשאוף אליו.

העולם עומד על התורה

הקב"ה קובע (ירמיהו ל"ג, כ"ה): "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי", אלמלא התורה, שהיא הברית שכרת ה' עם העולם, לא היו נבראים שמים וארץ. אם חלילה לא תתקיים תכלית זו, אין לעולם זכות קיום.



רמז לקביעה זו נרמז בפרשה המתארת את בריאת העולם. שם נאמר (בראשית א' ל"א): "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" - מהו השישי הידוע, בה"א הידיעה? יום זה, הוא יום הששה בסיון, בשנת 2448 לבריאת העולם. ביום זה קבלו ישראל את התורה בהר סיני.

לתאריך חשוב זה ציפתה הבריאה כולה. ביום זה יתברר האם יתקיימו תנאי הקיום של העולם. אם יקבלו ישראל את התורה, יהיה קיום לבריאה ואם לאו – יחזור העולם לתוהו ובוהו.

הדבר גם נרמז מיד בתחילת התורה, וכדברי "בעל הטורים": בראשית – ר"ת: בראשונה ראה אלוקים שיקבלו ישראל תורה, כלומר, שנמתח קו מתחילת הבריאה ועד יום מתן תורה, ולולא זה אין קיום לזה.

מדוע מונה המשנה שלושה עמודים, והרי בתורה כלולות גם הלכות הקרבנות (היא עמוד העבודה שבמשנה) וגם מצוות החסד. ואם כן, לכאורה די בעמוד אחד, הוא "עמוד התורה"?

אלא שהתורה הנזכרת כאן, זו שעליה עומד העולם, היא לימוד התורה כשלעצמו. התורה אינה רק מקור לקניית ידע, אין לראות בה רק אוסף חוקים המדריכים כיצד לנהוג. ללימוד התורה יש ערך בפני עצמו. בראש ובראשונה נועד הלימוד לרומם את האדם, ליישר את מחשבתו, ליצוק בו דעת-עליון. רק על ידי לימוד התורה יכול האדם להשיג מהו רצון הבורא ולדעת מהי מטרת חייו עלי אדמות.

אמנם, וכאן מגיע ה"אבל", לאחר רכישת החכמה יש להפוך את התורה ממערך תיאורטי, מלימוד גרידא – למצוות מעשיות. יש להוציא את הנלמד מן הכח אל הפועל ולקיים את הדברים הלכה למעשה. רק תורה המביאה לידי מעשה יש לה קיום.

העולם עומד על העבודה

הקשר בין האדם לבוראו מתבטא בראש ובראשונה במידת הקירבה אליו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעבודתו של האדם. העבודה הנעלה ביותר שבה מוכיח האדם במעשיו את נכונותו למסור את נפשו למען כבוד ד' – היא עבודת הקרבנות בזמן שבית המקדש היה קיים. בשעת הקרבת הקרבן חש האדם כאילו הוא עצמו עומד במקום הקרבן. שאיפה פנימית עזה מתלהטת בו למסור את כל אשר לו, אף את חלבו ודמו למען כבוד ד'.

את ההתעלות המיוחדת שהושגה בשעת הקרבת הקרבן – אין ביכולתנו להשיג כיום, אך אמנם, יש בידינו ערוץ נוסף לקשר עם הבורא במקום הקורבנות, והוא התפילה.

התפילה היא כקרבן – היא נעשית בארץ ועולה עד לשמים. בתפילה, כמו בקרבנות, מראה האדם כי הוא מכיר במלכותו של הבורא, וכי רק אליו יש לפנות, ועליו בלבד יש להישען. כשם שהקורבן דורש כוונה והשקעה רוחנית, כך צריכה גם התפילה להיות בהתאמצות, בכוונת הלב, בהתרגשות ובהתבטלות מוחלטת כלפי הבורא.

העולם עומד על גמילות חסדים

בגמילות חסדים כלולה כל פעילות הטבה שעושה האדם עם רעהו. כולם שותפים לה – עני כעשיר, חולה כבריא, אין מי שלא נזקק לה ואין מי שפטור מעשייתה. בכל עת יכול האדם להושיט יד לרעהו בעצה טובה, בתמיכה כלכלית, בארוח, בעידוד ואפילו בחיוך.

הקב"ה יכול היה לברוא את כל יצורי כפיו עשירים, מאושרים ומושלמים. אמנם הוא יצר אותם כבעלי חסרונות, כדי שיחיו באחווה מתוך שיתוף פעולה פורה, וכך ירבה החסד בעולם. החסד מאחד את כל באי עולם והופך אותם ליחידה אחת.

תורה, עבודה וגמילות-חסדים הינם שלושת עמודי תמך איתנים המייצגים את תכליתהבריאה. תפקיד היהודי לבצר את שלושת העמודים ובכך ליטול חלק פעיל בעיצוב העולם ובעמידתו.

מול נסיונות השווא להמציא אידיאלים או ליזום נוסחאות חדשניות שיבטיחו קיום לחברה האנושית, מול יוון של אתמול ומחליפותיה העדכניות כיום, מגדירה המשנה שלושה עמודים, שהם עיקרי יסוד ביהדות. הם ולא אחרים מבטיחים עולם שישכון בטח.