התנא אבטליון היה ידוע כבעל חסד בקנה מידה גדול. הוא היה אביהם של יתומים. עם גדלותו בתורה ותפקידו כאב בית דין, מצא זמן להתמסר למסכנים ולחלשים - לרוממם, לסעדם ולתומכם. מכאן נגזר שמו אבטליון – אב לקטנים (בארמית מכונה ילד בשם "טליא", מלשון טלה).

אבטליון הדריך את החכמים לגלות אחריות כלפי כל מילה היוצאת מפיהם לבל תצא, חלילה, תקלה מתחת ידם.

חכמים, הזהרו בדבריכם

המעמד הרם של החכמים בעיני כל העם והמשקל הרב שניתן לכל מילה שלהם, מחייבים אותם במשנה זהירות. בשעה שישמיעו דברי הלכה או רעיונות בתחום ההגות והמחשבה, יאמרו אותם בשפה ברורה, שלא תיווצר אפשרות לפרש אותם לשני פנים. עליהם לתת את דעתם בפני מי הדברים נאמרים, והאם אלו הם הזמן והמקום המתאימים להשמיעם. ומעל לכל – עליהם להוות דוגמה אישית לכל מוצא פיהם.

שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים

כדי להמחיש את הוראתו, משתמש אבטליון בדימוי דברי התורה למים. המים מסוגלים להרוות את הצמאון ולהחיות את הנפש. אמנם, כאשר המים עוברים דרך מקור נרפש או מעיין מזוהם, הם מתעכרים, מתקלקלים ומסכנים את השותה בהרעלה חמורה. הקבלה זו – חייב החכם לשוות אל מול עיניו. עליו להפנים ולזכור: מילה שנאמרה אינה אובדת. היא נכנסת למעגל הזרימה העולמי, ומפכה ומשקה תלמידים ותלמידי תלמידים עד סוף כל הדורות.

לכן, על החכם להיזהר שמא בעתיד יהיו לדבריו השלכות לא רצויות ולהזהר בהתאם.

ונמצא שם שמים מתחלל

בעלי השקפות פסולות ודעות נפסדות עלולים לנצל כל לשון המשתמעת מפי החכם כדי לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, ולפרש אותה על פי אמונתם הכוזבת.

השלב הבא יהיה בלתי נמנע: תלמידים ישמעו את פירושיהם המסולפים, יסברו שזו דעת החכמים עצמם ובמקום לשתות מבאר מים חיים, הם ישתו מים מורעלים, עלולים לצאת לתרבות רעה.

התוצאה תהיה שהם ישתו ו"ימותו" - מיתה רוחנית ויביאו לחילול שם שמים. אנשים יראו את התלמידים יוצאים לתרבות רעה ויבואו לתלות את האשמה בחכמים, שכביכול, מפיהם יצאו דברי האפיקורסות.

בכיה לדורות

כאשר מגוללים את ההיסטוריה של הכתות הפורשות מעמנו, מוצאים לפעמים שיבוש קל, הטעיה דקה, שהביאה במשך הדורות להתפתחותן של תאוריות כפרניות.

צדוק ובייתוס, תלמידיו של התנא אנטיגנוס איש סוכו, שמעו מפיו הנחיה לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס, כי אם לשם שמים. הם הסיקו מסקנות שגויות אודות שכר העולם הבא ומכאן הדרדרו לכפור בכל התורה שבעל פה. התלמידים ש"החמיצו", הקימו שתי כתות של כופרים: כת ה"צדוקים" וכת ה"בייתוסים".

מתוך חשש להתהוותן של כתות אלו, עמד אבטליון על הגורמים שהביאו להקמתן, ומצא לנכון להתריע מפני הסכנה הטמונה באמירת דברים שעלולים להשתמע לשתי פנים.

אכן, הקריאה יוצאת בעיקרה לחכמים, אבל לא פחות מכך היא מופנית אלינו, אל כל אדם המשמיע את דעותיו בציבור: היזהר בדבריך, כל מילה שלך יוצרת הד ומכה גלים. על כן, ברר את מילותיך בתשומת לב. שמור על מוצא פיך שיישאר כמקור מים טהור וזך. הרווה והשקה את השומעים בתוכן צלול ואל תתן לפרשנויות מגמתיות לזהם את הכלי הנפלא ששמו "דיבור".